Skip to main content

אודות שלי

 
שלי (רחל) יחימוביץ‘ (נולדה ב-28 במרץ 1960). חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, אשר כיהנה עד לאחרונה כיושבת ראש המפלגה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת.
 
שלי שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא. היא בוגרת החוג למדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן גוריון. בת לאב פועל בניין ולאם מורה, חנה ומשה, שניהם ניצולי שואה מפולין, אמא לגל (22) ורמה (17), מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב.
 
עיתונאית: שלי שימשה שנים רבות כעיתונאית ומגישה בכלי התקשורת "על המשמר", רשת ב', גלי צה"ל וחברת החדשות של ערוץ 2. בתפקידים אלו הרבתה לעסוק בנושאים חברתיים וכלכליים מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, הביאה פרשנות כלכלית קוראת תיגר, חשפה קשרי הון ושלטון, ולא היססה לתקוף את בעלי ההון הגדולים ביותר.
 
בפוליטיקה: ב-29 בנובמבר 2005, הודיעה שלי על עזיבתה את העיתונות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-17.
שלי נבחרה למקום התשיעי ברשימה ולאחר הבחירות הייתה לחברת כנסת. היא הייתה חברה בולטת בוועדת הכספים של הכנסת ובוועדה לביקורת המדינה. עד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד.
בבחירות המקדימות של מפלגת "העבודה" בדצמבר 2008, נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. בכנסת זו שימשה בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.
 
שלי נחשבת לחברת כנסת מצטיינת. היא הובילה עשרות מאבקים חשובים וחוקקה עד היום 45 חוקים אשר נועדו לגונן על החלש ועל מעמד הביניים, להקטין פערים בחברה, ולרסן את כוחו של ההון. בין המאבקים שהובילה: המאבק להגדלת תמלוגי הגז, המאבק לריסון שכר הבכירים, המאבק לעצירת הפרטת קרקעות המדינה, המאבק למניעת הפרטת בתי הסוהר, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין, המאבק לצמצום ההעסקה הקבלנית, המאבק נגד הפטור ממס ל"רווחים הכלואים", המאבק נגד הפרטת המעונות לחוסים, המאבק נגד הפרטת מערך בריאות הנפש ועוד.
 
בין החוקים שחוקקה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (חוק הקופאיות), חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, חוק הגנת השכר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי למי שנעדרו מהארץ ושבו, חוק הלוביסטים, חוק הארכת חופשת הלידה, חוק מידע על שירותי תחבורה ציבורית, חוק הטקסטיל הביטחוני, חוק הדגל ועוד חוקים רבים.
בשנת 2008 זכתה שלי לתואר "אבירת איכות השלטון בקטגורית הרשות המחוקקת - בהוקרה על תרומה חשובה לחיזוק שלטון החוק ואיכות השלטון בישראל."
בספטמבר 2011 פרסמה שלי אנתולוגיה פרי עריכתה של כתביה ונאומיה לאורך השנים: "אנחנו: על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל".
 
יו"ר מפלגת העבודה ומועמדת המפלגה לראשות הממשלה: ב-21 בספטמבר 2011 נבחרה שלי לראשות מפלגת העבודה. מאז בחירתה עברה המפלגה החייאה, שיקום והתחזקות חסרי תקדים הן בהיבט הציבורי והן פנים מפלגתית, ארגונית וכספית. הוקמו למעלה מ-100 מטות מתנדבים בכל רחבי הארץ, קוימו בחירות דמוקרטיות לכל מוסדות המפלגה בהשתתפות מספר חסר תקדים של מועמדים מכל קשת החברה הישראלית. התפקדו אלפי צעירים למפלגה והצטרפו לפעילות בתאי הסטודנטים ובסניפים, נערך שינוי ארגוני ייסודי, שוקם מצבה הכלכלי של המפלגה, נעשה שימוש מקיף בשיטות של שיתוף הציבור הרחב באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות ונכתב מצע חדש תוך שיתוף אלפי חברי מפלגת העבודה.
במהלך כהונתה של שלי כראש המפלגה נבחרה רשימת חברי כנסת מרעננת ואיכותית, שכללה נבחרי ציבור מצוינים ומגוונים מכל שדרות החברה הישראלית: יוצאי המחאה החברתית, אנשי משטרה וצבא, מנהיגים עסקיים, אנשי תקשורת ואנשי עשייה נוספים. 
 
התכנית לכלכלה הוגנת: בדצמבר 2012 הציגה שלי תכנית כלכלית מפורטת, עליה עמלה ביחד עם של עשרות מומחים וכלכלנים במשך חודשים רבים. תכנית זו מציעה פתרונות סוציאל-דמוקרטיים למצב הכלכלי-חברתי הקשה וכן את מקורות המימון לצורך מימושה.
 
יו"ר האופוזיציה: בבחירות הובילה שלי את מפלגת העבודה ל-15 מנדטים. לאחריהן, סירבה להצעתו של ראש הממשלה נתניהו להיכנס לממשלתו, אף שהציע לה תפקידים בכירים ובהם את תפקיד שרת האוצר. יחימוביץ' סירבה להצעה בשל הפערים התהומיים בין תפיסת עולמה לזו של נתניהו, ובחרה להוביל את האופוזיציה למממשלתו ולמדיניותו.
במהלך תקופתה של שלי כיו"ר האופוזיציה רשמה מפלגת העבודה שורת הישגים תקשורתיים ופרלמנטריים. בין היתר, בזכות חברי הכנסת מהמפלגה סוכלו גזירות שונות בתקציב 2013-2014, כמו מס הביטוח הלאומי על עקרות הבית, העלאת מס הכנסה לאוכלוסיות המשתכרות שכר נמוך, ביטול זיכוי המס לאקדמאים ועוד. המאבק נשא פרי ותקציב 13'-14' עוקר ממרבית גזרותיו בטרם אושר בכנסת.
 
חזרה לעבודה בכנסת: בנובמבר 13' ניצח בוז'י הרצוג את שלי בבחירות פנימיות, והחליף אותה בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. לאחר ההפסד הבטיחה שלי כי תתן גיבוי מלא ליו"ר המפלגה הרצוג, ולא תחזור על מעשי החתרנות והנטישה שביצעו יו"רים של המפלגה שהודחו בעבר.
אכן, לאחר חילופי התפקידים חזרה שלי לפעילות פרלמנטרית ענפה. בין היתר, המשיכה לעמוד בראש המאבק למען חלקו של הציבור במשאבי הטבע ובפרט בגז הטבעי, כנגד ייצוא הגז ובעד העלאת שיעור המיסוי על שותפות נובל-אנרג'י ותשובה. שלי אף הובילה את המאבק הפרלמנטרי נגד הנסיון להכניס שר"פ במערכת הבריאות הציבורית, מאבק שצלח עם פרסום דו"ח ועדת גרמן בו הודיעה שרת הבריאות כי בניגוד לתחזיות קודמות לא תמליץ על הכנסת שירותים פרטיים למערכת הציבורית. שלי גם הייתה מראשי הקמפיין לבחירתו של רובי ריבלין לתפקיד נשיא המדינה, עד לנצחונו.
במהלך צוק איתן, הובילה שלי פומבית ותקשורתית את הלחץ על ראש הממשלה נתניהו שלא להגביר את המבצע, למול הקריאות הנציות והמתלהמות מהימין לכבוש את עזה. מנגד, ביטאה ביקורת האופוזיציונית הקשה כנגד נתניהו כאשר הכשיל את ההזדמנות להגיע להבקעה מדינית בעקבות המבצע.
בנובמבר 14' נבחרה שלי כח"כית הכי נגישה ועונה לפניות הציבור, בבדיקה שנעשתה בתכנית חי בלילה בערוץ 2.