שלי בבלוג שלה: "'אצולת הנדבנות מזועזעת' הוא מאמר שלי שהתפרסם במוסף הארץ לפני 8 שנים. נתניהו היה שר אוצר בממשלת שרון, אני הייתי עיתונאית, מראיינת ובעלת טור בערוץ 2. להיות 'חברתי' היה אז מאוד לא אפנתי... זו היתה תקופה אפלה, שבה הניח נתניהו את יסודות הקפיטליזם האלים ודהר אתו בכל הכוח. נוכח הדיון המחודש והמוצדק על הכלמת פניהם של העניים בחלוקת נדבות פומבית, אני מביאה אותו שוב, לכבוד החג". לקריאת המאמר

"איזה ערך יש לדיונים בני עשרות השנים על פרט כזה או אחר במתווים העקרים להסדר מדיני, כשיותר ויותר אזרחים במדינת ישראל הם מגי? ומהן זכויות אדם, כשזכויותיו של עובד נרמסות עד שהוא מאבד את צלם האנוש שלו? מה שווה חופש הביטוי בשביל מגי? מה שווה חופש העיסוק? הזכות לקניין? זכויות אופנתיות כמו "זכותי לנשום אוויר נקי"? השוק החופשי, האם הוא מעניק למגי חופש? האם הדמוקרטיה מאפשרת לה להביע את דעתה ולקבוע את גורלה? לא". לקריאת הפרק המלא

בבוקר 25 ביוני 2006 חצתה חוליית חמא"ס את הגבול מרצועת עזה לישראל דרך מנהרה. החוליה תקפה מוצב של צה"ל וטנק של צה"ל. בתקיפה נהרגו מפקד הטנק סגן חנן ברק ז"ל, וחייל בצוות הטנק סמ"ר פבל סלוצקר ז"ל. ארבעה מחיילי המוצב נפצעו. החוליה חטפה את אחד מאנשי הצוות של הטנק: גלעד שליט. גלעד היה בן עשרים כשנחטף, ומאז הוא מוחזק בשבי החמא"ס. אף שהאפשרות לשחררו עמדה על הפרק יותר מפעם אחת, נמנעו ממשלות ישראל מההחלטה לשחררו בנימוק ש"המחיר" שנדרש "לשלם" עבורו הוא...

"בפעם הראשונה אנחנו רואים את אותו דור שהתבשל כאן בעשור האחרון, שזה אתם, והוא היה כאן והוא גדל לאט לאט והיה דור שיצר גל נגד לאינדיבידואליזם הקיצוני שאפיין את הדורות הקודמים, שהתעסקו בי ובאושר הפנימי שלי. אז קם דור חדש, שזה אתם, שחוזר אל ה'אנחנו' שחוזר אל החזון המשותף המכונן של העשייה למען החברה, אל ההתבוננות החוצה ולא פנימה". להרחבה