מפעילות המועדוניות – נשים שנקרעות בעבודה, מטפלות בילדים בביתן אחרי הגן ובית הספר, ומשתכרות פחות ופחות כי הדרישות גדלות כל הזמן אבל שכרן – לא עודכן 12 שנים (!). כנסו לסיכום דיון שקיימתי בעניין בועדת העבודה והרווחה יחד עם ח"כים נוספים. וצל"ש לחיים שייב יו"ר ההסתדרות באשדוד ולחיה לחיאני על המאמץ לאגד את העובדות למרות שאינן שכירות.

"אנחנו כל הזמן מזנבים ברשות לניירות ערך ואומרים שהם לא עושים מספיק, שהרגולציה לא מספיק חזקה, שבשוק ההון יש ג'ונגל שאף אחד לא מרסן. כאשר הם באים אלינו עם בקשה כל כך הגיונית ל-‎4 מדרגות עם אחוזים בתוך המדרגות, כדי שחברה שמנהלת כל כך הרבה כסף של ציבור תשלם כדי שאפשר יהיה לשמור על האינטרסים של הציבור, אנחנו חייבים לבוא לקראתם. ההצעה הזאת כל כך מדודה, כל כך שפויה וכל כך הגונה."

"עובדי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הסבו את תשומת לבי לכך שהעובדה שמשרד התעשייה חייב להודיע מראש על ביצוע ביקורת הפתע, מייתרת מכל תוכן את עצם ביצוע הביקורת, בוודאי כשמדובר בדבר כל כך פשוט, כמו תליית תקנון על לוח המודעות. אפשר לתלות אותו חמש דקות לפני הביקורת ולהוריד אותו חמש דקות אחרי. התיקון הזה הוא מאוד פשוט, הוא מאוד חיוני, הוא בהסכמת כל משרדי הממשלה והוא מדבר על הורדת הצורך להודיע מראש על בדיקת חוקי העבודה הקשורים בחוקי שוויון ההזדמנויות בעבודה במקומות העבודה."

שלי בדיון בועדת הרווחה: "האם חברות כח האדם דואגות לטובת הקשיש יותר מאשר אנחנו נדאג להורינו? האם חברת כח אדם תדאג לאמי, שמצבה הבריאותי מצוין והיא לא זקוקה, חס וחלילה, לטיפול סיעודי, אבל חס וחלילה אם זה יקרה, האם היא תדאג לאמי יותר טוב ממני? מה זה אמור להיות? אני דוחה על הסף את הגישה הזאת. האם כדי להתמודד עם כמה אנשים שיכול להיות שיפגעו בהוריהם ולא יעבירו להם את הכסף, אנחנו זקוקים לחברות כח אדם? האם חברות כח האדם היום מונעות התעמרות בקשישים כשהמשפחות מזניחות את הקשישים?"