Skip to main content

מי צריך פתרונות כשאפשר לחפש בוגדים

05 אפריל 2018

מה חשובות העובדות כשאפשר להמשיך להתגזען בזיל הזול.
הזיגזג וההתנהלות החרפתית בפרשת הפליטים, וה-טרגדיה: הושלך לפח הישג נדיר. יכולנו להיפרד בהגינות מ-16,000 מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, ומי משאיר אותם בישראל? ביבי.
כשחיפוש בוגדים מדומים והאשמתם בחוסר פטריוטיזם ובאחריות לכל דבר אמיתי או מדומיין – הופך לתחביב ולשיטה.
הרשעות וחוסר השחר של ההיטפלות של נתניהו לקרן החדשה, על לא עוול בכפה – סכנה לשפיות ולחרות.
הנשיא צודק: גם לבינוניים מגיע.
איך מירי רגב הצליחה ליצור קטטה אפילו על הלוגו של חגיגות ה - 70
עשר המכות: תאונות אופניים.
ואיך חוג הבית התמים אצל עופרה כרמי הפך למסיבת הפתעה ליום ההולדת שלי: תמונות בלעדיות!

 

 

שבריר של חופשה שהופסקה.

 

 

שלום לכם חברות וחברים וחג שמח,

 

 

אגלה לכם שהייתי אמורה להיות בחופשה השבוע. שלושה ימים החזקתי מעמד, וויתרתי באמצע, כי היה ברור לי שנפשית לא אוכל באמת להיות בחופשה עם כל ההתפתחויות המטורפות בסוגיית מבקשי המקלט, שאותה אני מלווה שנים ארוכות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, בוועדת המשנה החסויה של הוועדה לביקורת המדינה שאני עומדת בראשה. אז כמה דברים על (עוד) שבוע שלא יאמן בטירופו.

 

נתניהו: מסית, מדיח, משסה, משקר. אתחיל דווקא באחד מגלגולי הפרשה הזאת, שבא אחרי השמחה הגדולה על המתווה, ואחרי התדהמה מהאיוולת ומההתנהלות ההזויה של ביטולו, והוא שגרת ההסתה של נתניהו. זו שנועדה להסיט את האש ממנו, ולהעביר אותה לאיזה קורבן אקראי, ובדרך ללבות שנאה ומקארתיזם נגד כל מה שזז. הפעם זו היתה הקרן החדשה לישראל, שבאופן חריג ביותר בחרתי השבוע פשוט לתרום לה, כמענה לטירוף. הנה חלק מהנימוקים שלי:

 

"הטמטום, ההזיה, הרשעות וחוסר השחר של ההיטפלות של נתניהו לקרן, על לא עוול בכפה וללא קשר, ולו מקרי, לפיאסקו של מתווה הפליטים – הגיעו לאזורים שמסכנים את המדינה שלנו ומסכנים את שפיותינו ואת חרותנו. זו פרקטיקה קבועה, זדונית והרסנית שלו. קרוב לעשור שהוא ראש ממשלה, ובמקום להשתמש בכוחו כדי לשקם ולחזק את שכונות הדרום ואת תושביהן – הוא בוחר, שוב ושוב, להפקיר, להשליך ולזנוח אותן - ולהסית. נגד הקרן, נגד הקיבוצים, נגד האופוזיציה, נגד התקשורת, נגד בית המשפט, ובסוגיות אחרות - הפרקטיקה הזאת מתרחבת ומגיעה בקלות עד למשטרת ישראל...

 

... זו קרן מכובדת ויציבה, שתורמת לתיקון החברה הישראלית, לעזרה לדל ולחלש, לשוויון ולצדק, ואני מזדהה עם חלק גדול מהארגונים שהיא תומכת בהם: מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, התנועה לחופש המידע, אתגרים - ספורט אתגרי ונופש פעיל לנכים, האגודה לשמירת זכויות הפרט של קהילת הלהט"ב, ועוד רבים. כן, יש שם גם כמה ארגונים שאיני קרובה לעמדותיהם, אבל זה לא סותר לרגע את זכותם לפעול במרחב הדמוקרטי המגוון שלנו.

 

...חיפוש בוגדים מדומים והאשמתם בחוסר פטריוטיזם ובאחריות לכל דבר אמיתי או מדומיין – הפך לתחביב ולשיטה, וכמעט אין מי שיוצא נקי ממנו..."

 

לפוסט המלא והמנומק (שקיבל, אני מודה שלהפתעתי, 8,300 לייקים ו- 1,500 שיתופים)  הקליקו כאן, ולצפיה בראיון שלי על כך אתמול בתוכנית הבוקר של רשת, ערוץ 13, עם מאיה זיו וולף וקובי מחט, הקליקו כאן:

 

 

 

ועכשיו, לעניין עצמו. זה התחיל בשמחה ובהקלה גדולה:

 

 

ובזמן הקצרצר שבו המתווה הצליח לחיות, אצל רן בנימיני, ב"כאן הערב", מברכת את נתניהו, ברכה שהיתה תקפה שעות מעטות בלבד, כי אז החל המחזה המחפיר, הלא מנהיגותי, זה המעדיף התלהמות וגזענות וריצוי מגיבים בפייסבוק על פני הפתרון המעשי היחיד שעומד על הפרק. שעות מעטות שרד הפתרון שעמל עליו ראש המל"ל מאיר בן שבת בשליחותו של נתניהו עצמו, עד שקרס, והמתווה "בוטל". אז מה אם ה"בוטל" הזה משמעו שכולם ללא יוצא מן הכלל נשארים בארץ. מה חשובות העובדות כשאפשר להמשיך ולהתגזען בזיל הזול. 

 

 

 

כשל גדול. כאן במהדורת וואלהNEWS עם הילה קובו: "נתניהו אומר, לא רק לתושבי הדרום, לכל תושבי מדינת ישראל: אתם נשארים עכשיו עם כל מבקשי המקלט ועם כל מהגרי העבודה, ואני דוחה בשתי ידיים את ההצעה הנדיבה של האו"ם לדאוג לפתרון לחצי מהפליטים. מדובר בכשל גדול". הקליקו לצפיה:

 

 

כן, מותר גם לדבר על ההיבט המוסרי. בכאן ב', אצל אסף ליברמן וחיים לוינסון "אנחנו מעלים אנשים על מטוסים, מורידים אותם ברואנדה, ברואנדה הם לא מטופלים ולו לרגע אחד, לא מקבלים אשרת שהייה, נמלטים לאוגנדה, מאוגדנה לדרום סודן, משם לסודן, משם ללוב, בדרך הם נאנסים, נבזזים, נרצחים, עולים על ספינות רעועות וטובעים בדרך. פשוט וקל לדבר על עניינים טכניים אבל מותר לפעמים להגיד משהו שהוא מתחום המוסר. מדינת ישראל והעם היהודי לא יכולים להרשות לעצמם לשלוח אנשים אל מותם הוודאי. זה מה שעשינו עד עכשיו, וממילא לא נוכל להמשיך בזה וטוב שכך". להאזנה/צפיה הקליקו:

 

 

הטרגדיה: ירד לטמיון הישג מדהים. ב"רדיו ללא הפסקה" 103FM אצל אריה אלדד ורוני בראון: "אחרי כל הניתוחים הפוליטיים והזיגזג וההתנהלות החרפתית, וההזויה, ה-טרגדיה היא שבאמת נרשם הישג מאוד נדיר שבחסות האו"ם, בהכרה של הקהילייה הבינ"ל, באופן הכי הגון ומוסרי יכולנו להיפרד מ-16,000 מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, ובסוף הם נשארים בישראל. זה הדבר הכי מטורף בכל הסיפור הזה... הדבר האבסורדי שאני נאלצתי לעשות את רוב העבודה של הוועדה לביקורת המדינה בוועדת המשנה החסויה, כיוון שההסכם עם רואנדה היה בגדר סוד לאומי מוכחש שאתמול בנימין נתניהו גילה כהרף עין, בלי למצמץ."

 

רוני בראון: "גם את כמוני נפלת בפח ומיהרת לברך את נתניהו?"

 

"כן. והאמת, כל כך שמחתי. הרגשתי כזאת תחושת הקלה, והבנתי מיד גם את גודל ההישג. לבי לבי על ראש המל"ל מאיר בן שבת. אתה לוקח איש ביצוע, ראש מל"ל, אדם שעשה דברים בימי חייו, הוא הולך ומבצע, תופר בתפירה דקה ועדינה, ומורכבת, ועושה עבודה, והכל מושלך לפח. החמצה גדולה". להאזנה הקליקו:

 

 

 

 

 

 

 

אופניים וקלוגהפט. ראיון שלי (מהשבוע שעבר) על האופניים - פרוייקט עשר המכות אצל אורלי וגיא בערוץ 10, אני עם מכת תאונות האופניים. התראיינתי מייד אחרי יו"ר מרץ תמר זנדברג, שעם התפוצצות פרשת קלוגהפט בחרה להשתלח דווקא במפלגת העבודה – מה שלא היה יכול להשאיר אותי אדישה ולדבר רק על אופניים. 

 

 

 

 

 

ב"עושים סדר" עם גל גבאי, (חינוכית, ערוץ 10) על נאום הבינוניים של נשיא המדינה רובי ריבלין. "הברקה של נשיא המדינה רובי ריבלין, כי הנטייה של מנהיגים היא לדבר על המצוינות, על הגאונות, על ההישגים האדירים. כמה אנשים מגיעים למצוינות אדירה? קומץ שאנחנו מכבדים, מעריכים, שואפים, אבל למעטים ניתנת הזדמנות אמיתית למצויינות כזאת. במידה רבה המסרים של 'מי שרצה הצליח' ו'תראו את זה וזה, הוא הגיע לגדולות והוא הגיע מכלום', גורמים לאנשים שלא להתקומם על מצבם, ולחוש תחושה כוזבת כאילו מצבם ה"בינוני" הוא רק באחריותם. וזה לא נכון. רגע הלידה, מצבם הכלכלי של הוריך, מוצא, מקום הלידה - הוא הרגע המנבא את עתיד המצויינות יותר מכל דבר אחר." הקליקו לצפיה:

 

 

 

ואם כבר מפרגנים לנשיא רבלין, למה לא לעשות זאת שוב באותו עיתון סופשבוע:

 

 

הקצת יותר מבוגרים שביניכם בטח זוכרים את אות הפתיחה של "הכל דיבורים", שהגשתי ברדיו במשך שבע שנים (בין השנים 1993-2000, עד שעברתי לטלוויזיה). הוא התחיל בקולו של יצחק רבין ז"ל: "איך אומרים אצלכם ברדיו? הכל דיבורים? הכל דיבורים." והמשיך ב- "הכל דיבורים עם שלי יחימוביץ'. מפיקות: יהודית צביון ושוש פורמן", שתי נשים מדהימות ומוכשרות שליוו ועודן מלוות את חיי. שוש עורכת בכירה היום, ויהודית כבר מזמן בפנסיה. היא הפתיעה אותי כשבאה לשבתרבות עם אבי בטלהיים ביהוד – מונוסון. הנה היא:

 

 

 

 

מסיבת הפתעה. חוג בית תמים בהרצליה, אצל עופרה כרמי ודורון כרמי, שני פעילים ערכיים ומסורים שלנו, אנשים עסוקים שתמיד מצליחים איכשהו למצוא זמן גם לעשייה ציבורית – התגלה כמסיבת הפתעה ליום ההולדת שלי!

 

 

היה כיף ומרגש! ותודה! הנה כמה תמונות:

 

 

 

תתחברו אלי. בטוויטר תוכלו למצוא התייחסויות מיידיות ורבות יותר למה שמתרחש, באינסטגראם קצת יותר צבע, ופייסבוק אתם כבר מכירים. עקבו אחרי באינסטגראםבטוויטר ובפייסבוק. קצת דוגמיות:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם קצת משעמם לכם בחג, ואם זה משתלב ברצון לחזק אותי כדי שאוכל להמשיך ולהילחם על כל מה שחשוב לנו - יש משהו חשוב שתוכלו לעשות: להתפקד ולפקוד בשבילי. 

 

לפני הבחירות לכנסת יהיו פריימריס, ובהם כל מי שהוא פקוד של המפלגה יקבל את הזכות והחובה לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של מפלגת העבודה. אז אם עדיין לא התפקדתם – זה הזמן. ככה תוכלו לבחור בי ובעוד ח"כים שאתם תומכים בהם – ולחזק אותנו. התפקדו כאן עכשיו.

 

או שלחו לנו מייל: hitpakdutshelly@gmail.com  עם מספר הטלפון שלכם, נחזור ונעזור לכם להתפקד. והכי חשוב: פקדו את כל מי שאתם מכירים ובעניין!

 

 

שוב חג שמח, ומועדים לשמחה,

 

 

שלכם,

 

 

שלי

 

 

הקרן החדשה - 2 כתבות נוספות
העולם הבוקר בהגשת קובי מחט ומיה זיו וולף, בערוץ 13, על ביטול מתווה הגירוש וההסתה נגד הקרן החדשה.