Skip to main content

ח"כ שלי יחימוביץ': "השואה חלחלה והשפיעה על כל תפיסת המוסר שלי, גזענות הופכת לי את הבטן."

12 אפריל 2018
See video
ח"כ יחימוביץ התראיינה בתכנית עושים סדר בהגשת גל גבאי בחינוכית 23 ובערוץ 10. 

גל: שלום חברת הכנסת שלי יחימוביץ'

שלי: שלום גל

גל: מה לימדו אותך הורייך, מה את יכולה לומר שלקחת מתוך החוויה שלהם אל תוך האדם שאת?

שלי: קשה אפילו לשים נקודה אחת, כי הצל של השואה ושל לגדול בבית של ניצולי שואה, הוא משפיע על הכל, באופן טוטאלי ומוחלט. זאת אומרת, אין נים מהנימים שלי, או משהו מהאידיאולוגיה שלי או הזהות שלי, שלא יונק מהעובדה הזו. והסיפור שלהם הוא סיפור נוראי, כמו של ניצולי שואה אחרים. אמא שלי היתה הילדה היחידה ממשפחתה ששרדה אחרי שהוחבאה מאחורי ארון של משפחה פולנית, מולטה מהגטו דרך תעלות ביוב, וחיה לחלוטין לבד מאחורי אותו ארון, עד שניצלה בתום המלחמה; ואבא שלי את ימי נעוריו עשה במחנה עבודה שהיו בו עינויים קשים, הוצאות להורג וכן הלאה. שני הסבים ושתי הסבתות שלי נספו בשואה, כל בני משפחותיהם כמעט, באמת נותרו אודים מוצלים. עד היום כשאנחנו מתכנסים לכינוסים משפחתיים, באמת חושבים על מי שיכול היה להיות ואיננו. ואת גדלה בתוך הדבר הזה. מצד אחד יש תחושה מאוד מאוד ברורה שאנחנו חייבים להיות עם חזק בארצו; לדאוג לגורלנו; להיות אדונים לגורלנו; להיות עם חוסן משלנו, עם צבא משלנו. עם מקום, עם מדינה, עם יכולת לגונן על עצמנו ועם יכולת לזקוף ראש ולא ללכת כצאן לטבח. זה משהו שחוזר כחוט השני אצל ניצולי שואה ואצל ילדים של ניצולי שואה – ההליכה הזו כצאן לטבח.

גל: ומהצד השני, גם צו מוסרי לא להסיט את המבט, לא לעמוד מנגד.

שלי: נכון. ההשפעה של זה מחלחלת לכל תפיסת המוסר שלי. גזענות מחרידה אותי – כשם שאנטישמיות מעוררת בי צמרמורת אישית. אז באותה מידה כל גזענות מכל סוג הופכת לי את הבטן, גם ברמה האישית, ובטח ברמה האידיאולוגית וברמה המעשית של חקיקה כחברת כנסת. וגם, את יודעת, תמיד יש את הדיבור על "העולם שעמד מנגד," והיום הזוועות מתרחשות והעולם ממשיך לעמוד. 

גל: אגב, אני חושבת, והלילה התקשיתי להירדם, וחשבתי על העובדה שכילדה תמיד שאלתי את עצמי "אם הייתי חיה בתקופת השואה, בודאי הייתי מצילה, מה הייתי עושה, הייתי חוסכת כאב מאדם אחד, מילדה אחת. והנה , אנחנו חיים בתקופה שממש מתרחש לו רצח עם במרחק לא רב מאיתנו, ומה איתנו? הנה המבחן – המבחן ההיסטורי – האם אנחנו עומדים בו?

שלי: כן, אבל הסוגיה של סוריה היא מאוד מורכבת. הלב מתהפך ומתכווץ ואת רואה את הזוועה הזו ואת שואלת – למה העולם שותק, ולמה מועצת האו"ם לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות.

גל: ומה אנחנו? מה החובה המוסרית שלנו?

שלי: ובכל זאת אנחנו מדינה קטנה שבמידה רבה נאבקת על קיומה בתוך מזרח תיכון שחלק ממנו הוא מאוד אלים, פרוע ומדמם, ואין לנו באמת את היכולת להיות השוטר הטוב של המזרח התיכון – זה ברור לחלוטין; אז פועלים בתוך מערכת האילוצים המורכבת הזו. לשאלה מה אנחנו היינו עושים, את אומרת "להציל בן אדם אחד:" דיברתי על זה עם אמא שלי סביב כל סוגיית החוק הפולני, ואמא שלי אמרה "אותי הצילו פולנים, פעמיים."

גל: אנשים טובים.

שלי: פעם אחת כשהחביאו אותה – וזו לא היתה משפחה עם מוסר מפותח המיוחד, הם פשוט החביאו אותה. בלי 'נאומים;' והפעם השנייה, כשנזירות חילצו אותה כשהיא היתה ילדה מזת רעב שהלכה יחפה ברחובות אחרי המלחמה והעניקו לה בית עד שהיא למדה ועלתה לארץ, והיא אמרה: "אני לא בטוחה, לעשות את המעשה הזה של להחביא יהודי תחת הכיבוש הנאצי האכזר מכל..."

גל: זה לקחת סיכון, אז האם לא...

שלי: זה לסכן את הילדים. אז אמא שלי אמרה – היא גם כעסה מאוד על החוק הפולני והכל, אבל היא אמרה "אבל, בסוף אני שואלת את עצמי כמה מתוכנו היו עושים את המעשה הזה של לסכן את עצמם ואת ילדיהם, ולהחביא אדם מפני משטר נורא שכזה שכובש אותך?"

גל: אז אולי זו השעה שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו, על אף הסיכון אנחנו צריכים לעשות מעשה?

שלי: אני חושבת שלא.

גל: שלא? לא בנסיבות האלה.

לא בנסיבות האלה. כלומר, קודם כל ישראל כן מעורבת בנעשה באיזה-שהוא אופן, אני לא רוצה להיות שותפה לדיבורים ולרמיזות מסביב, אבל כיוון שבאמת  לא מדובר פה על...

גל: אז נסכם – ישראל עושה ככל יכולתה

שלי: ככל יכולתה, ויכולתה בתוך המרחב הפרוע הזה מוגבלת, לצערי הרב מאוד. ביום שנהיה מעצמה בגודל של ארצות הברית או רוסיה אולי נוכל לעשות יותר.

גל: אני מאוד מודה לך על השיחה הזאת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ'

שלי: תודה רבה.

 

(על גבי הכתוביות):

גל: ואני אומרת, גדלת בתוך בית כזה, שיש בו כל כך הרבה כאב, אבל היתה בו תקומה. היכולת להיחלץ מתחתית התחתיות.

שלי: נכון. הם יצאו כאודים מוצלים והקימו משפחות, ו...

גל: וחיים

שלי: ואבא שלי היה פועל בנין ובנה בניינים, ואמא שלי היתה מורה שלימדה עברית, והם ילדו ילדים שהצליחו, ויש כאן משהו שהוא מאוד מעורר תקווה.

גל: יותר משואה, זו תקומה.

שלי: נכון.

גל: גבורה, זה סיפור של גבורה. 

גבורה - 0 כתבות נוספות