Skip to main content

בחזרה מהגהינום

12 אפריל 2018

הפנים המחייכים והאופטימיים של אבא ואמא שלי הם פניהם של מי שהיו בגהינום וחזרו ממנו. קוראים לזה תקומה.
לרשימה הארוכה להחריד של קרובי משפחתי שנספו בשואה נוספים בכל שנה ניצולים שהולכים לעולמם, וזה עצוב.
שאלה מאמא שלי שפולנים הצילו את חייה: כמה מאיתנו היו מוכנים לסכן את עצמם ואת ילדיהם ולהחביא בבתיהם בני אדם לו היינו נתונים תחת כיבוש אכזרי כמו הכיבוש הנאצי?
רגע של סיפוק. נתוני השכר החדשים במשק מעידים: החוק שלי להגבלת שכר בכירים וליצירת זיקה בינו לבין השכר הנמוך - הביא לעליות חדות בשכר העובדים החלשים, כולל עובדי קבלן - דווקא במגזר הפיננסי המצטיין לרוב בפערי שכר מטורפים.
אחרי שהוכח שהחוק גם יעיל, חשוב עוד יותר ההיבט המוסרי: אסור להשלים עם כך שפערים כאלה בין בני אדם יחשבו טבעיים או בלתי נמנעים.

 

 

 

 

שלום לכם חברות וחברים,


 

בתמונה: אבא שלי ז"ל ואמא שלי תיבדל לחיים ארוכים. שניהם ניצולי שואה. כשמתבוננים בפנים המחייכים והאופטימיים האלה, בידיים האוחזות בעגלת התינוקת (אני), קשה להעלות על הדעת שהשניים האלה שרדו תופת שאין לתארה במלים. שכל אחד מהם היה בגהינום וחזר ממנו, שהורעבו, שעונו, שאיבדו את כל משפחותיהם, שנותרו לבד בעולם. שקמו מתוך האפר ועלו ארצה, והכירו, והתאהבו, ועבדו, ולחמו, והקימו משפחה.
 

קוראים לזה תקומה. לפוסט המלא הקליקו על התמונה:

 

 


זה עתה הסתיים בכנסת טקס "לכל איש יש שם," ובו קוראים חברי הכנסת את שמות בני משפחתם שנספו בשואה. זה טקס שמרגש אותי בכל שנה מחדש, דווקא בגלל היובש והענייניות שבו, ובשל התמציתיות המצמררת של הקראת השמות המונוטונית. לרשימה הקבועה, נוספים, למרבה הצער, בכל שנה, שמותיהם של הניצולים שהולכים לעולמם. הם שרדו את התופת, והקימו כאן, רדופי עבר של עינויים ואובדן, משפחות מפוארות חדשות, חיים שלמים. הנה הרשימה שקראתי כעת:
 

כמאתיים בני משפחה שלי נספו בשואה, אלה מקצתם:
 

הוריו של אבא שלי משה זכרו לברכה. סבתי רשקה רשל יחימוביץ' שאני קרויה על שמה, וסבי שמעון יחימוביץ'. ילדיהם, דודים שלי: חיה, אסתר, יוסף, אברהם ויעקב שעל שמו קרוי קובי אחי, הם ועשרת ילדיהם, אשר ככל הידוע נרצחו כולם בגטו לודג'.
 

הוריה של חנה יחימוביץ', אמא שלי, תיבדל לחיים ארוכים: סבתי ברנה פטמן - שבעת אחיה וארבעה עשר ילדיהם – וסבי אפרים פטמן, היו בגטו ורשה ונרצחו בטרבלינקה, יחד עם דודי אברהם פטמן בן השש, אח של אמי שעל שמו קרוי אחי אבי. אתם נספו גם צירלה פיירניק סבתא רבא שלי ואחותה לאה.
 

האח הקטן של סבתי, יוסף זכרו לברכה, הצליח להימלט עם אשתו ותינוקם ולעלות לישראל כשהגרמנים היו כבר בשערי ורשה. הערב,  בבית הנכד של הדוד יוסף, צחי יגור, בזכרון בסלון, תספר אמא שלי, שוב, את הסיפור שלא יאמן של הישרדותה.
 

הוריו של שמעון זיו, הסבא של ילדי גל ורמה מצד אבא שלהם, נועם זיו: סבא של נועם, הנריק חיים זילברמן שנרצח בגטו ורשה, וסבתא של נועם אנה חנה זילברמן – בטרבלינקה. ועמם אחותה של אנה, בלה נכטמן, שנספתה בטרבלינקה ואחיה ואשתו, זיגמונד וזושה נכטמן – שנרצחו בגטו ורשה. סבא שמעון עצמו נפטר לפני חמש שנים בשיבה טובה, כשלצידו אשתו הצברית, הפלמ"חניקית, סבתא עליזה, תיבדל לחיים ארוכים.
 

לפני שלושה שבועות, בגיל 97, נפטר עוד ניצול ממשפחתי, יוסק שוורץ, בעלה של הניה, בת דודתו של אבא שלי ז"ל, תיבדל לחיים ארוכים.


יהי זכרם ברוך. הנה הקטע המצולם מתוך הטקס היום:

 



 

"אין נים מהנימים שלי, או משהו מהאידיאולוגיה שלי או הזהות שלי, שלא יונק מהעובדה שהורי ניצולי שואה", אני אומרת לגל גבאי, בראיון אתמול ב"עושים סדר" בערוץ 10 (14) ובחינוכית. ההכרה בהכרח שלא ללכת עוד כצאן לטבח ולהיות עם חופשי וחזק בארצו, יחד עם הצווי להילחם בכל אבק של גזענות והסלידה ממנה בכל מופע שלה. על אמא שלי שכמובן מתרעמת על "החוק הפולני" אבל מזכירה שפולנים סיכנו את חייהם כשהצילו אותה, וגם אומרת שהיא שואלת את עצמה כמה מאתנו היו מוכנים לסכן את עצמם ואת ילדיהם ולהחביא בבתיהם בני אדם לו היינו נתונים תחת כיבוש אכזרי כמו הכיבוש הנאצי. לצפייה בראיון הקליקו על התמונות: 



 

 

ובמעבר חד כמו שאומרים, אבל בהחלט לא חד מדי.
 

יש רגעי סיפוק שכאלה: החוק שלי להגבלת שכר בכירים וליצירת זיקה בינו ובין השכר הנמוך בחברות – הביא לעליות חדות בשכר הנמוך ביותר, כולל זה של המנקה ושל כל עובדי הקבלן - דווקא במערכת הפיננסית. זו שהצטיינה בפערי שכר מטורפים.
 

כן, זה החוק שנאבקתי עליו שנים, ובהתחלה קראו לו "הזוי, מעוות ומטורף," ואיימו ש"יבריח מנהלים." השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני השכר במשק לשנת 2017, שאתם קשה מאוד להתווכח, והם פורשים בשקיפות את השפעותיו הברוכות של החוק, שהחל לפעול בדצמבר 2016. אחרי שבג"צ דחה את העתירות של עשירי המערכת הבנקאית נגד פגיעה בשכרם הדל בטענות מחוצפות ופאתטיות של קיפוח ואפליה ופגיעה בפנסיה (שלא הייתה ולא נבראה).
 

"חוק הגבלת שכר הבכירים צמצם פערים" מנתח העיתון "כלכליסט". רחלי בינדמן, כתבת שוק ההון של העיתון מנתחת את עליות השכר אצל העובדים החלשים דווקא במגזר הפיננסי (בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות), מונה את כל הסיבות האפשריות, וקובעת שרק החוק הזה גרם לבכירי המערכת, להעלות בעל כורחם את השכר לעובדים העניים בחברות שלהם. "יחימוביץ יכולה להיות מרוצה. לא רק שהמנהלים לא ברחו בהמוניהם, אלא שהעובדים ‑ ובפרט הזוטרים ‑ הרוויחו," היא כותבת.
 


בתמונה: מהומה בועדת הכספים רגע לפני שהחוק עובר, מרץ 2016.
 

אתם, שמלווים אותי כבר שנים במאבק על החוק הזה, יודעים, אבל בכל זאת חשוב לי להדגיש את מה שבעיני הוא ההישג המדהים ביותר של החוק. לאו דווקא הגבלת השכר לבכירים לתקרה של עד 2.5 מיליון שקלים בשנה, אלא דווקא האפשרות שניתנת להם להעלות את שכרם מעבר לזה, ובלבד שלא יעלה על פי 35 מהשכר הנמוך ביותר. ולא סתם השכר הנמוך ביותר של עובדי החברה, אלא גם של עובדי הקבלן. ולא רק של עובדי הקבלן, אלא גם אצל העובדים של "ספקי השירותים", כשהשירותים הם בסופו של דבר זיעת אפם של העובדים העניים.
 

"החוק שיזמה ח"כ שלי יחימוביץ' הציב למנהלים אולטימטום: רוצים שכר גבוה? בכיף - תגמלו את העובדים הזוטרים, כי אסור שהשכר שלכם יהיה פי 35 משכרם... דומה שהמנהלים במערכת הבנקאית הבינו ששום שטיח אדום לא מחכה להם בחוץ, מעבר לגדר של ענף הפיננסים עתיר הפינוקים והבונוסים..." כתבה השבוע בינדמן. לקריאת המאמר שלה במלואו הקליקו על המאמר המודפס:
 

 


 



השבוע, כשמגיעות הראיות לחשיבותו המעשית של החוק, חשוב לי להדגיש דווקא את הצד הערכי שלו. את הרעיון שבבסיסו.
 והוא יותר חשוב, כן, יותר חשוב מאשר החוק עצמו: העובדה שתחת קורת גג אחת, לא קביל ולא מוסרי ולא יתכן שיחיו בני אדם שאין גבול לעושר שהם יכולים לחמוס,  ומנגד כאלה שהשאיפה העליונה לגביהם היא להשאיר את שכרם דל ועלוב ככל האפשר. וההבדלים האלה ביניהם יחשבו "טבעיים" או "בלתי נמנעים". ועוד לתת לזה כסות שקרנית של תועלת, או של שיקול כלכלי "מדעי". זה לא מוסרי, זה לא צודק, זה פסול, ואין להשלים עם מציאות כזאת בשום מקום ובשום נקודה בהיסטוריה האנושית.
 

ההתנגדות העזה ביותר לחוק באה מהכוון הזה. של אלה שהתקוממו על כך שאני מעזה לקשור בין שכרם הדל של בני תמותה עניים לשכרם החזירי של הנעלים בעיני עצמם. אם בא לכם להיזכר בשלבים האבולוציוניים הראשונים של המאבק הזה, מ"הזוי, מעוות ומופרע" לחוק שעובר פה אחד - וגם לפרישה רחבה יותר של הנימוקים לחשיבותו, מוזמנים להיכנס לפרק "שכר הבכירים: השמים הם הגבול" מתוך הספר שלי "אנחנו – על כלכלה חברה מוסר ולאומיות בישראל". הנה גם נאום שלי במליאה משנת 2011, אחרי (עוד) כישלון בהעברת החוק:

 

ועכשיו לאן? את המושב הבא אפתח בהנחתה של הצעת חוק להרחבת החוק הקיים, כדי שיחול גם על המגזר הראלי ולא רק על המגזר הפיננסי. אעדכן.


 

בשבוע הבא אמנם פגרה בכנסת, אבל בכל זאת אכנס את הועדה לביקורת המדינה לכמה ישיבות. מקצתן חסויות מטעמים ביטחוניים, אבל אחת מהן פתוחה כפי שתוכלו לראות בלו"ז. בישיבה אמשיך במאמץ להעביר, סוף סוף, אחרי שנים רבות, להתקין תקנות שיבצרו את מעמדם ואת כלי העבודה של מבקרי הפנים ברשויות המקומיות, שכרגע נתונים לחסדיהם של מי שהם מבקרים.
 

אם אתם רוצים להגיע, נדאג לכם לאישור כניסה. צריך לתאם זאת מראש דרךshelly.bikoret@gmail.com  שלחו שם מלא כפי שהוא מופיע בתעודת הזהות, מספר תעודת זהות, ואם יש לכם קשר כלשהו לנושא ציינו זאת. אפשר כמובן לבוא גם סתם כך אם בא לכם.

 

 


 

סופשבוע נעים לכם ושבת שלום,
 

שלכם,


שלי

 
יום השואה - 23 כתבות נוספות
כל בית צריך מרפסת וכל מרפסת צריכה שלט: גם אתם התעצבנתם על המליונים מכספי העובדים שנשפכים על שלטי חוצות לטובת הקמפיין? יש לנו תשובה: שילוט צנוע חינם. מהמרפסת שלכם. שקל/פתק על כל פעם ששאלתם אותי אם אתם יכולים להצביע. מייד תוכלו לבדוק. הסיפור...
שלי התראיינה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה לתכנית הבוקר של "קשת" בערוץ 2, בהגשת מיכל אנסקי ויואב לימור, ועסקה בהזנחתם המחפירה של ניצולי השואה העניים כפי שזאת משתקפת גם מדוח מבקר המדינה, שהתפרסם כמה ימים קודם לכן וכן בזיכרון השואה מנקודת המבט...