שונות
הטוקבק היומי: "לרקוד עם ישבן אחד בשתי חתונות"
19.02.2009עדי שרון מצטרף לדיון הסוער על עתיד המפלגה בתגובה לפוסט "יש משברים שטומנים בחובם הזדמנות גדולה":
----------------------
שלום שלי,
אני מסכים אתך שהכוון המבטיח יותר מהבחינה האסטרטגית הוא לשבת באופוזיציה ולעשות עבודת שורש יסודית. זה יבטיח צמיחה מחדש של המפלגה. הליכה לקואליציה עכשיו תבטיח קמילה ובסופו של דבר "התאדות" (כמו של "שינוי" בבחירות הקודמות ו"הגמלאים" בשבוע שעבר). מדוע ?
סיבה ראשונה: טיפול בשיקום המפלגה
נניח שתלכו "לקואליציה". אז מכסימום תקבלו 4 תיקים. להיות שר בממשלת ישראל זו עבודה "פול טיים" בשביל מי שלוקח את תפקידו ברצינות, אפילו במשרד פחות חשוב. אז ארבעת הראשונים ברשימתכם, עמודי התווך, לא יהיו פנויים לעסוק בשיקום המפלגה !!
אז מי כן יעסוק בשיקום ? ומי אמור לעשות זאת טוב יותר
מצמרת המובילים ברשימה ?
סיבה שניה: אין מה לדאוג למדינה. היא תסתדר. שלא יהיה על מצפונכם.
אומרים מי שאומרים ש"קוראים להם לדגל, ושהם חייבים לעזור בניהול עניני המדינה בימים טרופים אלה". אני אומר: הימים האלה אינם "טרופים" יותר מימים אחרים. זה סתם תירוץ. וחוץ מזה -- שמעתי ש- 70% מהחלטות הממשלה אינן מיושמות, וגם 70% מהחוקים שמחוקקים בכנסת אינם מיושמים. אז ממילא טוחנים שם הרבה מים. אולי כשתהיו באופוזיציה תמצאו גם דרכים להתמודד עם התופעות הנ"ל וכשתחזרו לשלטון, תהיו הרבה יותר אפקטיביים. למשל -- ידוע ש"נערי האוצר" מפריעים באופן שיטתי ליישם החלטות וחוקים.
באופוזיציה תוכלו להכין שיטות פעולה איך להצליח ולסכל את פעולותיהם.
סיבה שלישית -- "ממשלת צללים".
מנגנון כזה קיים בדמוקרטיה הבריטית. שיטת השלטון שלנו דומה לשלהם. כשהלייבור היה באופוזיציה הוא הקים "ממשלת צללים". מדוע שלא תעשו כך גם אתם ? זו דרך טובה להכניס אתכם לענינים, ולתת לכם היזדמנות לרכוש ניסיון עוד לפני שתכנסו לתפקידכם האמיתי בעתיד. למשל -- את כתבת שאת מעונינת להיות שרת המסחר והתעשיה. מדוע שלא תתחילי עם תפקיד כנ"ל ב"ממשלת הצללים" של תנועת העבודה. זה לכשעצמו יעסיק אותך ויתן לך ניסיון מוקדם חיוני. יתרון נוסף -- תוכלו ללמוד על חולשות ומחדלי השרים בממשלה האמיתית, לפרסם את תוכניותכם החלופיות (הטובות יותר), ולזכות באהדת ציבור הבוחרים לקראת הבחירות הבאות (אחרי שתפגינו שאתם יודעים על מה אתם מדברים, ושיש לכם תוכניות פעולה טובות יותר.)
אתמול שמעתי את יוסי שריד שטען שלאחרונה ישנה בציבור הישראלי מגמה "ימנית". שכל מה שצריך לעשות זה לשבת, לחכות, ולא לעשות כלום, ולהמתין עד שיהיו כמה כשלים ולשינוי המגמה בציבור שתיהיה יותר "שמאלנית".
אני לא חושב שמה שקרה ל"עבודה" הפעם היא תוצאה של הלך רוח בלבד ושהענינים יסתדרו מעליהם, ללא מאמץ, וכל מה שדרוש היא עזרה מ"ספינולוגים" מוכשרים יותר בבחירות הבאות. לדעתי הירידה של "העבודה" מהמקום הראשון למקום הרביעי היא ירידה בעלת משמעות אסטרטגית שאינה ברת חלוף, משהו חמור הרבה יותר.
מציע גם שכשתתחילו לפעול בכוון הפקת לקחים, ובנית תוכנית "שיקום", תתיעצו גם עם בעלי מקצוע אחרים משטחים כמו "מנהל עסקים", "שווק", "חקר ביצועים", וכו' (לאהוד יש רקע בנושא השלישי ולי יש בשלושתם). לדעתי, יש לכם בעייה יסודית של "זהות" קולקטיבית, מי אתם, מה אתם, מה המוצר או השרות שאתם משווקים (בהשוואה לאחרים), למי אתם מנסים לשווק, ואיך צריך לשווק כדי להצליח גם למכור.
----------------------
בפוסט זה מתקיים דיון ער על עתיד המפלגה. היכנסו לקרוא, להגיב ולהשפיע!





תורת ההגמוניה הפועלית/אשכנזית
30.10.2009 מאת מוני יקים אנטיציוני (לא נבדק)היא שבצדק הפילה את מפלגת העבודה שבגילגוליה היתה ונישארה מפלגה
גזענית שכל מטרתה הנצחת כיבושים ועליונות מעמדית ע'ס מוצא אתני.
כל השאר זה סיסמאות פופוליסטיות של עסקנים מקדמי עצמם ואפילו שלי
אינה שונה מהאחרים מבחינה זו.
לרקוד עם ישבן אחד... ללכת בלי ולהרגיש עם....
20.02.2009 מאת דודו (לא נבדק)לעדי שרון!
איך לפי דעתך תשתקם המפלגה?
האם העובדה שתהיה לה ממשלת צללים, שתנהג "כאילו" היא יודעת מה לעשות במשרדי הממשלה?
האם התרבות השלטונית שלנו דומה לזו של בריטניה?
כל דבר שנלקח מתרבות פרלמנטרית אחרת בנסיון להטמיעו אצלנו לא עלה יפה. לדוגמה: בבריטניה יש מושג של תת שר (סגן שר) שעיקרו: השר הבכיר לוקח, מהספסלים האחוריים, חבר צעיר ומלמדו ומכניסו לעול הניהולי של משרדו. אצלנו הפכו את עניין סגני השרים לעוד נחלה של החלוקה הקואליציונית. אם למפד"ל אין מספיק שרים ניתן להם סגן שר במשרד זה או אחר.
גם עניין ממשלת הצללים הוא יבוא אנגלי. במדינה שבה יש שתי מפלגות גדולות האפשרות שממשלת הצללים תהיה זו שתפעל בקדנציה הבאה היא ריאלית. אצלנו היא תהיה פתח לחיכוחים נוספים בין חברים שילבשו את פרוות הדוב שטרם ניצוד.
שיקום המפלגה מחייב פעילות נוספת ואחרת בקרב הציבור הרחב. אם לא נגיע לקהל אחר, בהתכנסויות רעיוניות ואחרות, בכנסים ארגוניים מקצועיים, בטיפוח תנועת נוער וצעירים, בהשקעה בסניפים, בטיפוח השדרה המוניציפאלית, בהתארגנויות לפי סקטורים מקצועיים, בקשר ישיר קבוע שבועי של כל חבר כנסת עם מקום אחד או יותר - נהיה צפויים לשנות מדבר ארוכות.
מסתבר פעם נוספת שבחירות לא מנצחים אלא בחירות מפסחידים וזה לא אותו הדבר.
כאשר ההנהגה הנבחרת רואה עצמה כנציגת ההשגחה ולא מטה אוזן לציבור הבוחרים שלה - היא מאבדת את הבסיס והתוצאה גם בבחירות.
כאשר הנהגה מחליטה לנהלבחירות עם חברות כח אדם ולא מגייסת פעילים (כי אין לה) זו התוצאה.
כאמור הכשלון היה צפוי, כתוב על הקיר, רק לא היה מי שירים עיניו לראות.
אם 13 חברינו בכנסת יחשבו ששם ורק שם מקום עבודתם - נחזור בפעם הבאה לרמה חד ספרתית של חברי כנסת.
הדוגמה הטובה ביותר היא מרצ שאיבדה את הקשר האמיתי עם אלה שהיא חושבת את עצמה למייצגת אותם.
ככל שהמפלגה ירדה בהשיגיה בבחירות - כך באופן מובהק - גדל מספר החברים במוסדותיה ה"נבחרים".
בעיית המפלגה אינה בגיוס יועצים. אלה ישנם למכביר והם הפכו למנהיגי הדרך של המפלגה. בעיית המפלגה בחבריה. לפני עשרים שנה היו במפלגה מעל ל-200 אלף חברים. כיום ישנם בקושי 50 אלף וגם אלה לא כולם מזדהים איתה אלא חברים למטרה זו או אחרת.
כדאי וראוי שכל אחד הרוצה לעסוק בשיקום המפלגה יעיין במספרים של הבוחרים למפלגה בכל השנים, יבחון את המגמות, יראה את השינויים ברשימות אחרות ואז תובן מה היא המגמה ואולי מכאן ניתן יהיה לבנות דרך לשינוים.
פרסום תגובה חדשה