מאת שלי יחימוביץ'

לפני כמה שנים, כשעוד הייתי עיתונאית, נפגשתי עם שרי אריסון. קדמו למפגש פיטורי העובדים מבנק הפועלים, הטיפול העיתונאי שלי בפרשה - שעל פי עדותה גרם לה להתייפח מול המסך - וה"רעה, רעה, רעה" של היחצ"ן שלה, רני רהב.

אריסון ביקשה להוכיח לי שכוונותיה טובות, וחלקה אתי בגילוי לב את ביטחונה המלא בכך שהעושר העצום שהופקד בידיה לא בא לה במקרה. כוח עליון כלשהו, לדבריה, בחר לתת לה, באופן אישי, עוצמה יתרה, כדי שתשתמש בה להביא טוב לאנושות. מהו אותו טוב? גיששתי בזהירות, והיא ענתה שהנחלת חזונה בדבר "השלום מתחיל בתוכי" הוא-הוא הסיבה לבחירתה.

כעת, אחרי שהמידע החשוב בדבר כוחותיה המטאפיסיים של אריסון הוא נחלת הכלל, צריך לבחון בפרספקטיווה מרוחקת יחסית את פרשת נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים ומאמציהם להשליט שפיות פיננסית בבנק הגדול במדינה.

כיום כבר ברור שבשלב מסוים בפרשה נשקף איום ליציבות הבנק. שוב ושוב חילצו הנגיד, סטנלי פישר, והמפקח, רוני חזקיהו, את הבנק מהסתבכויות מסוכנות. בשקט ובדיסקרטיות מנעו רכישת בנקים ברוסיה ואוקראינה, רגע לפני שאלה קרסו. הם אילצו את הבנק למכור ניירות ערך מסוכנים שהסבו לו הפסד של מיליארדי שקלים. הם ניסו להחזיר את קול השפיות לדירקטוריון, אחרי הדחתו המבישה של פרופ' אמיר ברנע, ונקטו עוד פעולות שהשתיקה יפה להן, כי לו היו נודעות, ייתכן שלקוחות הבנק היו נסים בבהלה. אחרי שווידאו שהספינה המנווטת בכוחות של תקשור עם חייזרים יוצבה, פנו, הרחק מעין המצלמות, לטפל בהדחתו של יו"ר הדירקטוריון.

אריסון, במקום להודות לשניים על כך שהצילו את הבנק ולהגיע לסיכום דיסקרטי בדבר עזיבה אלגנטית של היו"ר דני דנקנר, בחרה לפתוח בקמפיין מתוקשר נגד פישר וחזקיהו. פנייה תמוהה למבקר המדינה, התבטאויות מביכות על מקארתיזם ופתיחת מסע פומבי פרוע שהזיק לבנק.

לרגעים הקמפיין שלה כמעט הצליח, והיו מי שהתבלבלו ביחד עמה ושכחו שישראל היא מדינת חוק, שהנגיד והמפקח הם הריבון, הממונים מטעם השלטון, המופקדים מטעם המדינה על טובת הציבור - ואילו היא אזרחית הנתונה למרותם. אזרחית עשירה מאוד, אבל אזרחית. אריסון כפרה בסמכות ובמרות של השניים, והיתה מלאת תימהון מכך שבישראל יש רגולטור, שאף מתערב במה שנתפש בעיניה כאחוזתה הפרטית.

בדיעבד אפשר להבין למה. מי שמתקשר ישירות עם כוח עליון, רואה פחיתות כבוד בקבלת מסרים מרגולטור שהוא בן אנוש. מן הסתם מסתובבים בקרבנו עוד כמה אנשים ששומעים קולות. אלא שלשומעת הקולות הזאת יש כסף וכוח המאפשרים לה לשחק משחק פעיל ומשמעותי במגרש של מקבלי ההחלטות. החודשים האחרונים מחייבים כעת את בנק ישראל לצעד נוסף, ולחשיבה מחודשת על טיבם של גרעיני השליטה בבנקים.

כיום נחוצים רק 8% בעלות כדי לקבל היתר שליטה בבנק גדול (ו-50% בבנק קטן ובינוני). לאריסון יש 25%, ההופכים אותה לבעלת שליטה יחידה. אנחנו, כלל הציבור, המחזיקים ב-75% הנותרים, ובוודאי שלקוחות הבנק, מושפעים ישירות משיקול דעתה. מאוד ייתכן שהשליטה כולה צריכה לעבור לידי הציבור, ושאין להתיר למשקיע אחד לרכוש יותר מ-8%.

על מי הייתם סומכים שינהל את ענייניכם הכספיים, על פישר וחזקיהו או על הגברת המתקשרת? התשובה ברורה, אבל בכל מקרה, חרף הצטיינותם בניהול המשבר הזה, חיוני שבידי פישר וחזקיהו יהיו כלים יותר אפקטיוויים לפיקוח יעיל על הבנקים. כלים שיאפשרו להם להיות יותר אגרסיוויים ונחושים כשהם מגלים שהנכסים שלנו בסכנה, במקרה שבו בעל השליטה התנתק מזמן מחללית האם.