(קריאה ראשונה)

היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים: הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט–2009. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. רבותי חבר הכנסת בעוד דקה אני סוגר את רשימת הדוברים.
אני קורא לכבוד שר התקשורת לבוא ולהציג את אותו חלק בהצעה רחבה שמתייחסת לשידורים ברשתות מקומיות. המשך שידורי חדשות מקומיות לטלוויזיה.

  שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שבאה להאריך את תוקף ההסדר של שידורי הטלוויזיה המקומית. מדובר בשידורים שמשדרים בעיקר לפריפריה, טלוויזיה מקומית. אנחנו יודעים היום, לצערי, שהפריפריה כמעט אינה מיוצגת בערוצי ה-broadcast, בערוצים המרכזיים, אלא אם כן חלילה יש איזה אסון או איזה אירוע קיצוני. ללא האירועים האלה אנחנו לא זוכים לראות את אזורי הפריפריה מעל המסך.

הצעת החוק באה להאריך את תקופת השידורים בשנה. החוק האחרון, שנחקק על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת סער, כתוארו אז – היום שר החינוך – פשוט הציל את החדשות המקומיות. לדעתי הוא הציל גם את התרבות בפריפריה. הוא חוק חשוב ביותר, ועד היום נהנים ממנו בעיקר התושבים והאזורים שקשה להם להגיע למסך שלנו, כפי שאמרתי, אם לא קורים אירועים חריגים.

אני מבקש את תמיכת כל הבית. מדובר פה על אמון, מדובר פה על מסר. אין פה, כפי שאתם מבינים, לא עניין של קואליציה ולא עניין של אופוזיציה. יש פה עניין חברתי, ערכי, ממדרגה ראשונה, ואני מבקש את התמיכה של כל חברי הבית. תודה.

...

היו"ר יולי תמיר:
תודה רבה. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה. האמת שחבל מאוד ששר התקשורת יצא באמצע הדיון.

שלי יחימוביץ (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן חבל ששר התקשורת לא נמצא כאן, כי זאת היתה הזדמנות לחלוק לו שבחים על כך שהוא מעביר את החוק החשוב כל כך הזה. זה חוק שהעברנו אותו פעמיים בעבר, חבר הכנסת גדעון סער, היום שר החינוך, ואנוכי, בחקיקה פרטית. הפעם בלתי אפשרי היה להעביר את החוק בחקיקה פרטית בגלל סד הזמנים ועל כן אני שמחה ומברכת על כך שהחוק הזה מובא כחקיקה ממשלתית.

תושבי הפריפריה שצופים בערוצי המיינסטרים בטלוויזיה מתקשים לזהות את עצמם בערוצים האלה, כיוון שבערוצי המיינסטרים, בפריים-טיים, בזמן השיא של השידור, בדרך כלל הדמויות המגישות, הטאלנטים, עונים על שטאנץ מסוים של חתך מסוים באוכלוסייה, הם מייצגים אליטה מסוימת, בצורת הדיבור שלהם, במראה שלהם, גם בעמדות שלהם.

כרגע, אדוני השר, שיבחתי אותך, אני מצטערת שהחמצת את זה, אבל אני מעדכנת אותך בדבר.

שר התקשורת משה כחלון:
תודה. אין לי בעיה אם תחזרי על זה עוד הפעם.

שלי יחימוביץ (העבודה):
לא צריך להיסחף. אני אביא לך את הפרוטוקול.

היו"ר יולי תמיר:
אבל אז נצטרך לחזור על מה שאמר חבר הכנסת שטרית, וזה כבר ייקח זמן רב מדי.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אני רק אוסיף, כשהבנתי שזאת חייבת להיות הצעת חוק ממשלתית עכשיו ושאי-אפשר להעביר את החוק שוב בחקיקה פרטית, והבנתי שאתה זה שאחראי להעביר את החקיקה הזאת, אמרתי: אם צפויה ישועה ממישהו, הרי זה ממך, אדוני השר, ולא טעיתי, ואני שמחה על החוק הזה ומברכת עליו.

כאמור, תושבים רבים בפריפריה שלא נמנים על אותה אליטה צרה באוכלוסייה, מתקשים לזהות את עצמם, את תוכני עולמם, את המראה שלהם בפריים-טיים. הם גם לא באים לידי ביטוי – הם באים לידי ביטוי לפעמים כקורבנות, לפעמים כקוריוז, לפעמים כצבע, הם בטח לא יושבים שם כדמויות מקבלות החלטות או דמויות שמעצבות דעת קהל. ולכן לעתים קרובות מאוד הם זקוקים למקום משלהם. המקום הזה משלהם הוא הטלוויזיה בכבלים בפריפריות. זה כלי אדיר למעורבות חברתית, כדי ליצור גם מקומות עבודה במקומות האלה, גם סוג של חוויה קהילתית משותפת, גם כלי כדי לבוא לידי ביטוי, גם מקום שבו בני נוער ומבוגרים מאוד כאחד מביאים לידי ביטוי את הכישורים שלהם ויוצרים יצירה טלוויזיונית. יש לזה ערכים שהם גם תרבותיים, גם סוציולוגיים, גם ערכיים, גם חינוכיים; לקחת את הכלי הזה, זה ממש ליטול את כבשת הרש.

מעבר לכך שמדובר ביותר מ-100 עובדים מסורים שהתמחותם במקצועות הטלוויזיה, ולסגור להם את המקום הזה זה אומר שהם יישארו מובטלים – זה לא שולי בעיני, זה משמעותי מאוד, ולכן אני תומכת בחוק, מברכת עליו ומקווה שהדברים יתמסדו לכדי הסדר קבוע, ולא נצטרך שוב לתפור טלאי על טלאי בכל שנה מחדש. תודה רבה.

היו"ר יולי תמיר:
תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, בבקשה.