מתוך הדיון בהצעת תקציב המדינה לשנים 209 ו-2010:

היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז, ותודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ כנציגת סיעת העבודה בוועדת הכספים. בבקשה, גברתי. גם לרשותה של חברת הכנסת יחימוביץ עשר דקות. אחריה – חבר הכנסת אמנון כהן.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת, כה אמר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: "העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הקרקע לצמיתות. על ידי זה אי אפשר יהיה ליחידים להשתמש בה ברצון עצמם, באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה, הקרקע, נשמר באמונה הכי גדולה, וכי יתנהגו בו בצמצום, בפחד, יותר מאשר בעוז." – כך נאמר בנאומו של הרצל בקונגרס הציוני החמישי ב-1901.

לכולנו יש את האימג' של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל כשהוא רוכן מעל המרפסת בבאזל. אפשר לראות את החזון נשקף מעיניו, את החזון שהביא לכך שאנחנו נמצאים עכשיו כאן בכנסת ישראל, במדינת ישראל הריבונית. אבל, מתברר שלכל מנהיג יש חזון משלו, וכל מנהיג צריך מרפסת משלו. וגם לראש הממשלה בנימין נתניהו יש מרפסת משלו. לו יש את נאום המרפסת, הנאום שבו הוא מבטיח לאזרחי מדינת ישראל שלכשיתגשם חזונו הם יוכלו לסגור מרפסת. זה החזון של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. והוא עומד, והוא מסביר לאזרחי מדינת ישראל איזו ישועה גדולה תהיה להם עכשיו כשיוכלו לסגור מרפסת בלי בעיות. זה יקרה אחרי שתעבור הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, בזה מתמצה בעיניו כרגע חזונה של מדינת ישראל.

לי הזכיר הנאום הזה במשהו את הנאום של יעקב מרידור על הנורה שתאיר את כל רמת-גן, או לחלופין את המדבקה של אריק קליין עם אמצעי הפתע והקסם האלה שיפתרו את כל בעיותינו עלי אדמות – לסגור מרפסת. הרפורמה הזאת תועיל לציבור הרחב בדיוק כמו הנורה, ובדיוק כמו המדבקה.

מה איכפת ל אדם שמתגורר בדירת שיכון אם הקרקע שעליה ממוקם הבניין שלו רשומה בחכירה או בבעלות? הרי אין לזה שום משמעות. ערך הדירה שלו יעלה בשקל? לא. שום דבר. מה הקשר בין המרפסת ובין מינהל מקרקעי ישראל? שום קשר. 70% מחוכרי המינהל ממילא מתגוררים בערים הגדולות. הם בכלל לא נזקקים לשירותי המינהל, אף פעם לא יפנו אליו כדי לסגור מרפסת. מדובר בלא יותר מסלוגן קליט ושקרי שנועד לאפשר לנתניהו להיחלץ מרצף המבוכות שהוא חווה במאה הימים הראשונים לכהונה שלו, ובעיקר לממש את חלומו, ולבצע את ההפרטה הגדולה והמסוכנת ביותר בתולדות המדינה, הפרטת קרקעות המדינה ומכירתן לכל המרבה במחיר.

שיוך הדירות לבעליהן, המעבר מחכירה לבעלות, הוא זניח לחלוטין ברפורמה. הוא בכלל לא הליבה שלה. הליבה היא השיווק, הפרטת הקרקעות העירוניות ומכירתן. כל הדיבורים על לכאורה עזרה גדולה לציבור הרחב, אין בהם שחר. הרפורמה הזאת לא קשורה לציבור הרחב. היא קשורה רק לספסרי הקרקעות, ולבעלי ההון שיעשו הרבה הרבה מאוד כסף מקניית אדמות המדינה ומכירתן.

עכשיו אנחנו שומעים צפירת הרגעה על המזעור של נזקי הרפורמה, ועל כך שהשגנו כך, והשגנו אחרת. חברים יקרים, זו צפירת שווא. הרפורמה הזאת נותרה מסוכנת ומאיימת כשהיתה. כמי שהיתה שותפה לכל סעיפים המזעור האלה, אני מודה, ישבתי בוועדת הכלכלה עד שלוש לפנות בוקר, והייתי שותפה למאבק על כל סעיף וסעיף, והשתתפתי בעצמי באותו מזעור שאנחנו כל כך מתגדרים בו – דווקא כמי שהייתה שותפה, אני מסרבת לנחם את עצמי במזעור הזה. ואני אומרת שוב – הרפורמה הזאת מסוכנת ומאיימת ממש כשהיתה. למשל, מרגיעים אותנו שרק – שימו לב – "רק" 4% משטחי המדינה יימכרו. אתם יודעים מה הם אותם 4%? מדובר על 800 אלף דונם בשטחים עירוניים, בלב ליבה של המדינה. זה השלב הראשון של הרפורמה. בשלב הראשון של הרפורמה מוכרים את הקרקעות הכי יקרות ערך במדינה, בלב האזורים העירוניים. רק 800 אלף דונם, רק 800 אלף דונם ששייכים היום לנו, לציבור הרחב. ואל מי הקרקעות האלה הולכות לעבור? הקרקעות האלה הולכות לעבור אל כל המרבה במחיר – פשוט מאוד. סחר מכר בקרקע של כולנו. פעם הם היו בבעלות כולנו, עכשיו יעברו לידיים של קומץ בעלי הון.

אז כן, הצלחנו במהלך הלילה הזה של הדיון על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל לייצר מגבלה - וגם זה בדם, יזע ודמעות - שלא יוכל בעל הון אחד לרכוש מגרש שגודלו יותר מ-16 דונם. שתבינו – 16 דונם זה בערך מגרש כדורגל. בתחנונים הצלחנו להכניס את הדבר הזה. בתחנונים. וליצור מגבלה כלשהי שאולי תהיה פעם, ואולי השר יחוקק אותה, שלא אדם אחד יוכל להשתלט על כל קרקעות המדינה - גם כאן עשינו מאמץ גדול.

אבל, קצה נפשי באותן נחמות מדומות שאנחנו משיגים אחרי לילה שכזה, של מזעור נזקים וריכוך רעות חולות, כי את הרעה החלה הזאת לא הצלחנו לרכך. אם אנחנו רוצים להתנחם, אנחנו בכלל יכולים ללכת למה שכתב צוות מאה הימים. צוות מאה הימים בחזונו על הרפורמה כתב – וחבל שאין לי את הציטוט המדויק, אבל סמכו עליי שזה מה שכתוב – יראה אדם קרקע במדינת ישראל, בשטחי מדינת ישראל, יפנה אל הרשויות, ויברר אם יש לרשויות כוונות לגבי הקרקע. אם אין להן כוונות, הוא יוכל לתבוע פשוט להוציא את הקרקע הזאת למכרז. קום והתהלך בארץ, קח לך אדמה ותקנה אותה.

אז כן, הדבר הזה לא נמצא ברפורמה. אבל, בכמה נחמות מדומות אנחנו יכולים להתנחם? בעלות המדינה על הקרקע מעולם לא היוותה חסם בפני הכלכלה הישראלית, והפרטת הקרקע לא תייצר מנוע צמיחה חדש. שוק הנדל"ן בישראל הוא מהבודדים בעולם שצמח בשנה החולפת. בחודש שעבר היה גידול של יותר מ-30% במכירת דירות חדשות ביחס לשנה שעברה. הקרקע היא משאב במחסור אצלנו, והביקוש למשאב הזה הולך וגדל. הפרטת הקרקע תחמיר את המצב מפני שהיא תאפשר לאינטרסים הפרטיים לספסר בה למטרות רווח, ותייתר עוד יותר את מחירי הדירות. הנפגעים הראשונים יהיו בדיוק אותם זוגות צעירים שלהם הרפורמה הזאת מתיימרת לדאוג.

ולמה בחרתי דווקא בנושא הזה בבואי לדבר על התקציב, אדוני היושב ראש? אני מודעת לכך שבתבונה, ובאופן הנכון ביותר, דאגת אתה שההחלטה ההיסטורית והדרמטית הזאת תוצא מחוק ההסדרים.

היו"ר ראובן ריבלין:
כדי שלא יהיה מורא על חברי הכנסת להצביע עבור דבר אם הם אינם מאמינים בו שהוא מביא לפיזור הכנסת.

שלי יחימוביץ (העבודה):
גם מהסיבה הזאת, וגם מהסיבה שההחלטה ההיסטורית החשובה ביותר בתולדות המדינה, ההפרטה הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם, אם כל ההפרטות, לא יכולה להיכנס כסעיף בחוק ההסדרים - הרי זה דבר אבסורדי. ויש הרבה סיבות טובות לפיצול הזה.

אבל לצערי, אדוני היושב-ראש, היו כאלה שניסו להערים עליך, ולצערי גם הצליחו, והרפורמה הזאת בוצעה בנוהל חוק ההסדרים ונאמר בריש גלי על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס שהפיצול הוא וירטואלי, וכל הרעות החולות שמאפיינות את חוק ההסדרים אפיינו גם את הדיון ברפורמה הזאת.

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, אתמול שאלתי את יושב-ראש ועדת הכלכלה. על כל פנים, הוא הסתייג מההתייחסות לאמירה שהוא אמר או התנצל עליה אם נפלטה לו אמירה כזאת, וראוי היה שאם נפלטה שיבהיר בצורה חד-משמעית. יחד עם זה, בכל זאת יש שינוי. אנחנו לא יכולים לשלוט בראשי הוועדות כי אין בנשיאות הכנסת להחליף את ראשי הוועדות, אבל בכל זאת יש איזשהו הבדל דרמטי, במובן החוקתי. אם החוק הוא לא חלק מחוק ההסדרים, מצביעים עליו בנפרד. כל חבר כנסת יצטרך כמובן, לפי מיטב מצפונו, להצביע בעד חוק זה על כל סעיפיו. שמחתי לשמוע הבוקר שוועדת הכלכלה תפתח בכל זאת את דיוניה בנושא ערעור, על כל פנים לגבי נושא אחד שהוכנס מאוחר יותר ולא ניתנה אפשרות מתחילת הדרך לדון בו. אתמול קיימנו ישיבה אצלי בלשכה ושמחתי לשמוע שהם החליטו לפתוח את הדיון, אבל כמובן שההערות שלך והביקורת שלך היא ביקורת שלא רק את רשאית לומר, את חייבת לומר.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אם לרגע השתמע מדבריי שאני חושבת שהחלטה שלך אינה נכונה, אני חייבת להדגיש שההחלטה שלך היתה מבורכת ואני מעריכה אותה. אני רוצה לומר כאן, כדי להסיר כל ספק, החזרה של יושב-ראש ועדת הכלכלה מהאמירה שהפיצול הוא וירטואלי, היתה חזרה מהפה ולחוץ. עצם החזרה מהאמירה היתה חזרה וירטואלית, כי בפועל מה שראינו היה דיון בנוסח חוק ההסדרים, דיון שמתקיים בבהילות, בלחץ, חברי כנסת מובאים להצבעה באונס ומצביעים על דברים שאינם יודעים מהם כלל.

שי חרמש (קדימה):
והחלטות באישון לילה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
רק להבהיר לך את עוצמת הבהילות שבה נדונה הרפורמה ההיסטורית הזאת, בדיון אחד נדונו שלוש סוגיות בבת אחת: ערביי ישראל והרפורמה, סוגיות פיתוח בר-קיימא ואיכות סביבה וההתיישבות הכפרית והרפורמה. הרי כל דבר כזה הוא עולם ומלואו, זה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מההיסטוריה שלה. הבעיות הן רבות מספור. בדיון אחד של כמה שעות, אחת, שתיים, שלוש, סימנו "וי" על שלוש בעיות מרכזיות, שכל אחת מהן ראויה לחודש של דיונים. אתה יודע מה, לשנים של דיונים.

אדוני היושב-ראש, אני שמחה בשבילך שלא ראית איך הדיונים האלה התנהלו, עם כל זילות הדיון. ברגע שחבר כנסת ניסה לקיים דיון עמוק על הסתייגות, צעקו לעברו כמה פעמים: זה לא המקום, לך תסגור את זה בחדר בצד, תן לנו להתקדם, לא זה המקום לדון בזה. לא זה המקום? אז איפה המקום? האם לא הכנסת היא המקום?

היו"ר ראובן ריבלין:
גברתי הנכבדה, הזמן הסתיים, אבל הפרעתי לך, אני נותן לך עכשיו עוד שתי דקות.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אני אנסה להסתפק בזה. על כל פנים, הדרמה הזאת הועברה בנוהל חוק ההסדרים ובמקביל לדיוני חוק ההסדרים, שממילא לא אפשרו לנו לעבוד באופן תקין.

אני רוצה שתדעו שה"בוננזה" הגדולה של מכירת הקרקעות, הראשונה ככל הנראה, תהיה בפי גלילות. 1,800 דונם בלב המדינה יועברו לידי בעלי הון. ולא רק זה, גם פארק תמנע, גם מצדה, גם חוף פלמחים, גם הם יוכלו להימכר לבעלי הון, כי היעוד שלהם הוא תיירות וגם תיירות כלולה ברפורמה. וגם את חוף חיפה, שמאוחסנות בו מכולות והוא מוגדר תחת הייעוד תעסוקה, אפשר יהיה למכור. אתם מבינים, את מצדה אפשר יהיה למכור. מה נמכור בפעם הבאה, את הכותל המערבי? אין גבול?

דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה אתר מורשת אז לא ימכרו.

שלי יחימוביץ (העבודה):
תראו, על כך שהביורוקרטיה במינהל דורשת פתרון ניהולי יסודי, אין - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אם המורשת היא תיירותית, אז אנחנו בצרה, חבר הכנסת רותם.

דוד רותם (ישראל ביתנו):
מורשת היא גם חלק מהתיירות - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ מביאה בדרך של האבסורד דבר שהוא מבחינה חוקתית יכול להיות אפשרי.

דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה לא אפשרי, כי ברגע שזה אתר מורשת שהוכרז כשמורה, כמו פארק תמנע וכמו מצדה, אז הוא לא יכול להיכנס - - -

שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני, יושב-ראש ועדת חוקה, אני אשמח לשבת אתך ולהבהיר לך איזה סעיפים מפלצתיים עברו ברפורמה הזאת. אני חוזרת ואומרת שכל שטח שמוגדר כשטח תיירותי הוא בר-מסחר ואפשר למכור אותו לאדם פרטי. זה עולה מהרפורמה. זה כל כך דמיוני, עוד אתמול הלכתי שוב למי שניהל את הדיונים - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):
יש חוק אחר שמונע את זה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רותם, מי יחליט האם מצדה הוא עניין מורשתי או עניין תיירותי? אם אני ואתה נחליט, אז בא לציון גואל, אבל מה יקרה אם מישהו אחר יחליט?

רחל אדטו (קדימה):
יעבירו בחוק ההסדרים.

דוד רותם (ישראל ביתנו):
יש שם הכרזה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, נדמה לי שבשבוע הבא יהיה לך זמן רב מאוד, על פי ההסתייגות שלך - - -

שלי יחימוביץ (העבודה):
אבל עכשיו שתי הדקות שלי נגזלו ממני.

על כך שהביורוקרטיה במינהל דורשת פתרון ניהולי, אין חולק, אבל הרפורמה במינהל אינה רפורמה מינהלית, אל תשלו את עצמכם לרגע, והיא גם לא רפורמה להקמת פרגולות חופשי-חופשי, כמו שמנסים להציג אותה. מדובר בדרמה בתולדות המדינה, בהכרעה שיש לה השלכות ציוניות, לאומיות, מוסריות, סביבתיות, חברתיות,כלכליות. מדינת ישראל הופכת לבנק לסחר בקרקעות. והבעיה עם הסחורה שהבנק הזה סוחר בה, שהיא נגמרת. זה לא מים שאפשר להתפיל, זה לא כסף שאפשר למחזר. נמכור אותן וגמרנו למכור את המדינה.

אני רוצה לחזור לבנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. כשהרצל עמד על המרפסת הוא ראה בחזונו את מדינת ישראל. כשביבי עומד על המרפסת – סליחה, כשראש הממשלה בנימין נתניהו עומד על המרפסת – הוא חושב איך לסגור אותה בזיל הזול ובלי ביורוקרטיה. כשהרצל חזה את המדינה, הוא דאג מראש וחשב על כך שאנחנו צריכים לשמור על המדינה ועל קרקעותיה. כשנתניהו 2009 בא עם חזון סגירת המרפסת והפרגולה שלו, אין בבסיס החזון הזה אלא מכירת המדינה, כי נתניהו אולי לא יחלק את ירושלים , אבל הוא ימכור אותה לכל המרבה במחיר. תודה רבה.