במדינות דמוקרטיות, בניגוד לשיטות משטר קדומות דוגמת המלוכה או משטרי עריצות שונים - שייכים אוצרות הטבע המצויים בשטחה של המדינה - לאזרחיה. יחד עם זאת, מאחר וחיפוש והפקת המחצבים, ובפרט הנפט והגז הטבעי, מצריכים יכולת טכנולוגית וידע מקצועי המצוי אצל מספר מצומצם של חברות בין-לאומיות, נאלצת לרוב המדינה להתקשר עם חברות אלה כדי להפיקם. בתמורה לזכיונות או לרשיונות החיפוש שהן מעניקות, גובות המדינות מיסים והיטלים שונים המשלבים תמלוגים, דמי רשיון, מס הכנסה, מע"מ, מכס או תשלומים אחרים; הכנסות המדינה ממיסים אלה משמשות למימון מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה וצרכים לאומיים נוספים. כך מתאפשרת חלוקה שוויונית של המשאב המשותף, ונמנעת התעשרות מופלגת ומופרזת של יחידים. המיסוי הכולל על הפקת הנפט והגז הטבעי משתנה בין המדינות ואף באותה המדינה עצמה, בשל שיטות מיסוי שונות והתחשבות בעלויות ההפקה והסיכון שנטלה החברה המפיקה. סכום המיסוי נע בין אחוזים בודדים לכ-70% ואף יותר מכך משווי הנפט או הגז הטבעי המופק, ומהווה מקור הכנסה עיקרי לממשלה. בכמה מדינות מתבצעת ההפקה בידי חברות בבעלות המדינה, כדי למקסם את הכנסות הציבור.