חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, מחייב מקפח המופקד על אכיפת הוראות החוק לתת הודעה מוקדמת לפני כניסתו למקומות עבודה. חובה זו עלולה לרוקן מתוכן את יעילות האכיפה וכן לפגוע ביכולתם של המפקחים לבצע את מלאכתם ולהבטיח את קיום הוראות החוק. הצעת החוק נועדה לאפשר למפקחים לערוך ביקורת פתע אצל מעבידים ולהשיג אכיפה ממשית של תכלית הוראות החוק. זאת, בדומה לחיקוקים נוספים הקובעים סמכויות פיקוח ללא צורך במתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע הביקורת, כגון סעיף 15ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, וסעיף 13(ג)(2) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954

שלי במייל השבועי לפעילים: "נכון שמעורער אחד זרק את הנעל, אבל ה"עשבים השוטים" האלה תמיד גדלים בשולי ערוגות שמשקים אותן היטב. כפי שיגאל עמיר רוצח רבין לא פעל מתוך ואקום כך קרה גם הפעם. יש כמה פוליטיקיאים בכירים שרמת השיסוי שלהם נגד ביהמ"ש העליון בכלל ונגד בייניש בפרט מחייבת אותם לעשות השבוע חשבון נפש נוקב." כנסו לסיכום השבוע החולף

מליאת הכנסת אישרה פה אחד בקריאה ראשונה את הצעת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (הגברת האכיפה), של שלי: "החוק יהפוך את הביקורות לאפקטיביות הרבה יותר. כפי שמס הכנסה לא מודיע מראש על ביקורת – כך אין סיבה שפקחי העבודה יעשו זאת". כנסו להרחבה

"ריכוז המסחר בידי עסקי ענק והרעבת העסקים הקטנים, הוא פוגעני - לא רק כלפי בעל העסק הקטן, אלא גם כלפי עובדיו ובעיקר כלפי המשק כולו. האם החופש שלי כחילונית לקנות כורסה בשבת מצדיק את השעבוד של העובד העני בשבת ואת הרס העסקים הקטנים? לטעמי לא. אין חופש במקום שבו העובד מנוצל. יש כאן רק תמריץ אחד: כסף, שלא לומר חמדנות". מאמר של שלי בגלובס