Skip to main content

"מבחינתי ראשות ההסתדרות זאת לא נישה, אלא מעין ראשות ממשלה של העובדים בישראל"

17 פברואר 2017

שלי התראיינה לתכנית "אורלי וגיא" בערוץ 10, בהגשת אורלי וילנאי וגיא מרוז, על רקע התמודדותה לתפקיד יו"ר ההסתדרות ועל רקע פגישת נתניהו-טראמפ, שנערכה השבוע. באולפן נכח גם הפרשן הכלכלי שלמה מעוז. מתוך הדברים (לצפייה):

"מרוז: ב-23 במאי אולי תהיי יושבת ראש ההסתדרות. מה סיכוייך? אף פעם הרי לא הייתה אישה בראשות ההסתדרות, ויש שם יושב ראש הסתדרות חזק.

שלי: קודם כל, באמת 100 שנים לא הייתה אישה בהסתדרות, אז אני חושבת שאחרי 100 שנים הגיע הזמן שתהיה אישה. מה גם שרוב חברי ההסתדרות הן חברות הסתדרות.

מרוז: באמת?

שלי: כן, 54 אחוזים.

מרוז: כמו באוכלוסייה הכללית.

שלי: טיפה יותר... הסיכויים שלי טובים, אחרת לא הייתי נכנסת להתמודדות הזאת. בוודאי שמבחינת רצון העובדים, לו היית שואל את כל העובדים שמאוגדים בהסתדרות את מי הם רוצים, הם היו בוחרים בי. ועדיין זה לא הופך את המאבק הזה למאבק קל, כי זה מאבק מול מנגנון מאוד חזק, מאוד משומן, שגם משתמש בלי להסס באנשים תלויים במנגנון הזה למטה לחמם. לכן זה קרב לא פשוט.

וילנאי: כלומר? משתמש בהם באיזה אופן?

שלי: כלומר, במידה רבה עובדים שעובדים בהסתדרות ובמרחבי ההסתדרות מגויסים עכשיו – בעל כורחם, אין להם כל כך ברירה – לקמפיין הבחירות.

מרוז: תגידי, זה הולך להיות מסע מגעיל? זה כבר התחיל בהכפשות איומות, הוא עלייך ואת עליו.

שלי: תראה, זה התחיל בזה שפשוט ניסו לייצר מצב שבו אין בחירות. לכן הפתיחה הייתה כזאת. כשאתה צריך לנהל קרב על משהו מובן מאליו, כמו בחירות דמוקרטיות בגוף כל כך גדול – הבחירות השניות בגודלן במדינה – בוודאי שצריך לנהל מאבק על זה, אבל אני חושבת שזה צריך להיות קמפיין שכולו על תכנים, על תפיסת עולם, על אמונה. יש לי הרבה מאוד מה להגיד בעניין הזה. זאת האידיאולוגיה שלי ואני מאוד שוחה בחומר.

מרוז: אבל בינתיים את עדיין אישה פוליטית בכנסת, נכון?

שלי: בוודאי, ואני ממשיכה להיות בוועדת חוץ ביטחון שאני חברה קבועה בה, לעשות את כל העבודה הפרלמנטרית ולשרת את הציבור.

מרוז: אז בואי נדבר רגע על מה שהתרחש השבוע בבירת אמריקה. אולי, עם כל הלעג לכל הדברים הביזאריים שנראו שם, כן צריך לשים בצד את כל סיפור שתי המדינות ולהגיד 'בואו נבדוק את זה'. אם כל כך הרבה אנשים אומרים משהו, אולי באמת הם צודקים. אולי בסוף צריך את הדבר הזה, וזה לא רעיון כל כך גרוע: מדינת כל אזרחיה. זה מה שבנט רוצה, זה מה שלא מעט אנשים בצד הפלסטיני רוצים. אולי זה מה שצריך לנסות.

שלי: לא יודעת, אני חשבתי שאולי יש עוד רעיון שלא חשבנו עליו...

מרוז: כמו?

שלי: לא יודעת... זאת אומרת, חשבתי על פתרונות יצירתיים שהם לא מדינה אחת או שתי מדינות; אמרתי מי יודע, אולי יצוץ פה איזה רעיון גאוני שיביא שלום כולל במזרח התיכון, וכולנו נקפוץ עליו בשתי ידיים. אתמול ראיתי את חבר הכנסת אחמד טיבי, שהוא חבר כנסת מצוין, אומר ב-CNN: 'אני מאוד רוצה מדינה אחת, כי יש סיכוי גבוה שאני אהיה ראש הממשלה בה. כל הערבים יצביעו בשבילי, קצת מהיהודים, ואני ראש הממשלה'. וזה לא החזון הציוני שאני רואה.

וילנאי: זה גם לא החזון הציוני שהימין רואה. אבל אולי פעם אחת צריך לתת להם ליישם.

מרוז: אבל כשבנט מדבר על זה, הוא מדבר על מה? על מדינת אפרטהייד? הוא באמת חושב שתהיה מדינה שבה לאזרחים לא תהיה זכות בחירה?

שלי: אני לא רואה דרך אחרת...

מרוז: שאלת אותו? אתם מסתובבים באותו מזנון.

שלי: אנחנו משוחחים מדי פעם, ואנחנו אפילו ביחסי טובים, אבל כשאתה מסתובב באותו משכן עם אנשים שדעתם הפוכה מדעתך, יש נוהג שלא מתחילים להתווכח על מה שאנחנו יודעים שלעולם לא נסכים. לכן, אם אתה שואל אם שאלתי אותו, אז לא שאלתי. אבל לא צריך להרחיק לכת כדי להבין מה ההיגיון מאחורי הדבר הזה. אם יש מדינה אחת, ישות משותפת, בין מה שהיום גבולות מדינת ישראל הישנים לבין יהודה ושומרון על תושביה הפלסטיניים, אז יש שתי אופציות; אין שלוש אופציות. אופציה אחת היא שלא יהיה כאן יותר רוב יהודי, ואני לא רוצה שלא יהיה כאן רוב יהודי – הוריי ניצולי השואה עלו למדינת ישראל כדי לחיות במדינה יהודית דמוקרטית. וגם, אני לא רוצה לחיות במדינה שבה חצי מהאזרחים הם אנשים עם זכויות פחותות. זה מעורר צמרמורת ממש.

מרוז: אז מה העניין? בטח מישהו מבין משהו שאנחנו לא מבינים.

שלי: אני חושבת שגם הנשיא טראמפ, למרות שלעגו לו שהוא לא מבין בחומר, יודע שהפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים. אני, לו הייתי עומדת במקום נתניהו ליד טראמפ, הייתי מאוד מודאגת. מה הוא אמר שם? הוא עמד ואמר מה שאמרו הנשיאים לפניו, רפובליקניים ודמוקרטיים. הוא אמר 'יהיו ויתורים כואבים משני הצדדים', הוא אמר 'אני אביא עסקה', 'אני הולך להיכנס לזה בכל הכוח' ו'תפסיקו עם ההתנחלויות'. מה שונה כל כך? זה שהוא אמר 'תתחרבשו לכם ביניכם, ואם תהיה הסכמה על מדינה אחת, אז מצידי לכו על מדינה אחת'? מה יש להתלהב מהדבר הזה?

וילנאי: אז למה את בורחת מהדבר זה ולא מתמודדת על ראשות המפלגה ועל ראשות הממשלה, ונשארת להילחם על הרעיון המקורי של השמאל?

שלי: קודם כל, תזכרו למה נכנסתי לפוליטיקה. אף פעם לא הסתרתי את זה – אני נכנסתי לפוליטיקה בגלל סוגיות חברתיות-כלכליות. יש לי תפיסת עולם מדינית ודמוקרטית, אבל בסוף הליבה של האמונה שלי ושל הערכים שלי, הדברים שבשבילם אני מרגישה שאני משרתת את הציבור, אלו הסוגיות החברתיות והכלכליות.

וילנאי: אז זאת לא בריחה ממפלגה שוקעת? מכנסת מייאשת?

שלי: תמיד כששואלים אותי את הדבר הזה, אני מרגישה שיש בזה זלזול כלפי התפקיד המדהים שההסתדרות יכולה למלא. בשבילי זאת משאת נפש.

וילנאי: אבל לא הלכת לשם מלכתחילה.

שלי: לא הלכתי מלכתחילה כי לא הייתה לי הזדמנות. אני לא מצטערת על אף שנייה שלי כחברת כנסת. חוקקתי 50 חוקים לטובת העובדים, לטובת הציבור בכלל ולהקטנת אי השוויון. אני אוהבת לבוא לכנסת בבוקר. הייתי בצומת דרכים פוליטית, יכולתי גם להיבחר לראשות המפלגה, אבל בשבילי ללכת להסתדרות זאת באמת לא נישה – זה להיות ראש ממשלת העובדים בישראל. ממש ככה.

מרוז: זה ארגון מושחת, ההסתדרות היום?

שלי: כמובן שרוב אנשים שם הם נקיי כפיים, אבל נוצר מצב שבו המנגנון שגובה מס ארגון מחבריו כדי לשרת אותם ולגונן עליהם, לוקח חלקים גדולים מדי לעסקים תמוהים ביותר, שיש מי שחוצב בהם לרווחיו שלו. זה דבר שאני מתכוונת לשנות. אני מתכוונת לנקות את המקום הזה מהשחיתות.

מרוז: פרופ' מעוז, יש לה סיכוי? יש סיכוי לאישה להיות יושבת ראש ההסתדרות?

מעוז: בנושא החברתי היא באמת פופולרית, אבל המנגנון שם חזק מאוד. היא צריכה להילחם פה לא כדי להביא מצביעים, אלא פשוט להילחם במנגנון.

שלי: לא, אבל יש עוד דבר שחשוב להגיד: יש רק 40 אחוז הצבעה. אני רוצה שיבואו ה-60 אחוז שלא מצביעים ויצביעו. שיבינו שזה משהו שנוגע לחברה ולמדינה כולה, ולא לאיזה גוף שולי".

אבי ניסנקורן - 42 כתבות נוספות
שלי התראיינה לתכנית "עצם העניין" ברדיו גלי ישראל, בהגשת יאיר שרקי, על רקע משבר רשות השידור ותאגיד השידור הציבורי. בדבריה התייחסה לחומרתו התקדימית של המהלך, לאופן בו שתי קבוצות העובדים נופלות קורבן לגחמות פוליטיות צרות של הממשלה וכן לאוזלת...
שלי התראיינה לתכנית "חדש על הבוקר" ב"רדיו קול ברמה", בהגשת נעם זיגמן, והתייחסה למשבר סביב עתיד רשות השידור ותאגיד השידור הציבורי, לאופן בו הפקירה ההסתדרות בראשותו של אבי ניסנקורן קבוצות עובדים מכל רחבי המשק וכן להסכם הקואליציוני שכרתה סיעת...