Skip to main content

שלי על סגירת רשות השידור: "תקדים חמור. למי שמייצג עובדים אסור לשתף עם זה פעולה"

15 מרץ 2017

שלי התראיינה לתכנית "24 היום שהיה" בגלי צה"ל, בהגשת אפי בן אברהם, על רקע סגירתה ההולכת ומתקרבת של רשות השידור. בנוסף, לקראת התמודדותה לראשות ההסתדרות, נשאלה שלי בנוגע לדרישתה להוציא את הקלפיות בבחירות ממקומות העבודה. מתוך הדברים:

בן אברהם: הצטרפת היום להפגנה של רשות השידור, ואני מניח שהגעת לשם לא רק כמועמדת לתפקיד יושבת ראש ההסתדרות ולא רק כחברת כנסת, אלא גם כמי שעבדה עם האנשים האלו – בניידות השידור, באולפנים של רשות השידור.

שלי: נכון, אני באמת לא צריכה את הבחירות לראשות ההסתדרות כדי שתהיה לי אמפתיה לזוועות שהם עוברים עכשיו. וגם חשוב לי ללוות אותם, ובכלל אנשי תקשורת לאורך השנים, כי לפעמים שוכחים שאנשי תקשורת הם פשוט אנשים עובדים שמפרנסים את משפחותיהם, מעבר להכול. כמו שאני מלווה עובדים אחרים, בוודאי שאני מלווה אותם.

בן אברהם: מה היה לך לומר להם? יש בעצם מה לומר להם, או שהגזירה נגזרה?

שלי: אני חושבת שאנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא מאוד קשה כרגע. בעצם אלף עובדים שנתנו את חלבם ואת דמם נזרקים לרחוב. רבים מהם כבר לא צעירים; רבים אחרים כבר לא ימצאו עבודה חלופית, בין היתר בגלל ששמם הושחר ונעשה להם דה-לגיטימציה ארוכת שנים, על לא עוול בכפם. הם סבלו הנהלות כושלות ופוליטיזציה של רשות השידור, כשכל פעם התחלפה ממשלה והכתיבה להם משהו אחר. הם שרדו ושמרו על ראש מורם ועל אתוס מקצועי במשך הרבה מאוד שנים. אני חושבת שהייתי בסוף היחידה שהצביעה נגד המהלך של סגירת רשות השידור. אני חושבת שגם אם נשים בצד את העובדה שמדובר בכלי תקשורת – לסגור מקום עבודה קיים, להשליך את כל עובדיו ולפתוח מקום זהה לו במטרותיו, זה דבר חסר תקדים בשוק העבודה. יחשוב כל אדם במקום בו הוא עובד מה היה קורה אם זה היה קורה במקום העבודה שלו. הרי אם זה היה קורה בסקטור הפרטי, היינו זועקים לשמיים. זה קרה, לצערי הרב מאוד, תוך הבטחה שלעובדים ייתנו הסכמי פרישה מכובדים שיאפשרו להם קיום בכבוד; זה קרה תוך הבטחה שרובם ייקלטו בתאגיד. עכשיו שתי ההבטחות האלו מופרות בזו אחר זו. קורה דבר שהיה די צפוי: כמו שהם הושלכו, גם את עובדי התאגיד אף אחד לא סופר עכשיו. לפי גחמות פוליטיות כאלו ואחרות, קמים בוקר אחד ושומעים שהתאגיד קם, וקמים בוקר אחר ושומעים שהתאגיד לא יקום, כי הוא לא מספיק משרת את ראש הממשלה. הדפוס הזה של הפקרת עובדים והזנחה שלהם הוא דפוס מאוד חמור. וכן, אני רואה את יו"ר ההסתדרות במידה רבה כשותף פעיל למצב שאליו הם הגיעו.

בן אברהם: כאן את צריכה להרחיב ולהגיד מדוע.

שלי: כיוון שלא יכול להיות שמי שמייצג עובדים במדינת ישראל ישתף פעולה עם מהלך של סגירת מקום עבודה.

בן אברהם: גם אם מקום העבודה הזה חולה? כעיתונאי יש לי בעיה לדבר על רשות השידור כי אנחנו סוג של גופים מתחרים, אבל במשך שנים רבות דיברו על ההנהלות החולות של  רשות השידור, דיברו על הפוליטיזציה של רשות השידור, דיברו על הוועדים. ליבי עם העובדים האלו שמפוטרים, וכמו שאמרת רבים מהם לא ימצאו מקום עבודה, אבל השאלה היא אם אין כאן איזושהי היתממות – פתאום זוכרים רק את הדברים טובים ושוכחים את כל הדברים שדיברו עליהם במשך שנים.

שלי: אני לא חושבת שפתאום זוכרים את הדברים הטובים – אני חושבת שרוב המאזינים לנו עכשיו חושבים דברים רעים מאוד על רשות השידור. אני חושבת שנעשה עוול גדול מאוד, כי כמו שאמרתי מדובר באנשים טובים, מסורים ומוכשרים ברובם – יש כמובן גם כאלו שלא מוכשרים, כמו בכל מקום עבודה. אין ספק שרשות השידור הייתה צריכה לעבור רפורמה מקיפה, והדבר החמור הוא שכבר הייתה רפורמה. הייתה עליה הסכמה של כל הוועדים; חתימה בין הממשלה, בין ההסתדרות, בין הוועדים; היא תוקצבה. ואז בא מישהו והחליט שלא מספיק טוב להעביר את הגוף הזה רפורמות, ושצריך לסגור אותו כדי להקים גוף זהה לו במטרותיו במקומו. זה דבר לא מתקבל על הדעת. למי שמייצג עובדים במדינת ישראל יש תפקיד לא לאפשר שהתקדים הזה יקרה. אני מדברת עם נציגי עובדים במקומות עבודה אחרים, והם תופסים את הראש ואומרים: 'אם זה קרה שם, למה שזה לא יקרה במקום אחר?'. אין גוף נקי מחוליים. תיקח כל בית חולים בארץ ואתה תמצא בו פגמים רבים מאוד, תורים ארוכים, ייבוש תקציבי שגורם לתת כח אדם, והרבה אנשים שיתלוננו על בית החולים הזה. אז מה, אתה תסגור את דלתותיו ותקים אחד אחר לידו? יש כאן משהו שבוודאי, גם אם הוא שנוי במחלוקת, בטח שמי מייצג עובדים במדינת ישראל אסור לו בשום פנים ואופן לשתף פעולה עם מהלך כזה – בין היתר כי זה מהלך תקדימי שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו ביום מן הימים, אם אכן זה ייהפך לשגרה.

בן אברהם: בואי נדבר על הריצה שלך להסתדרות. אני מבין שהיום פניתם להסתדרות הכלליות בדרישה שהקלפיות בבחירות הקרובות לא ימוקמו במקומות העבודה. זאת נשמעת לי בקשה מאוד משונה ממי שמקדשת את מקומות העבודה והעובדים. למה לא להקל עליהם ולאפשר להם להצביע במקומות העבודה?

שלי: אני חושבת שכל מי שמעורב, והיה אי פעם מעורב בבחירות להסתדרות, מבין על מה אני מדברת. לעיתים מאוד קרובות, לצערי הרב, לקראת הבחירות להסתדרות קלפיות במקומות עבודה שבהם יש נציגים של ה"ממסד" ושל ה"שלטון", במרכאות כפולות ומכופלות, נראות כמו סדום ועמורה, עם לחץ מאוד כבד על העובדים, עם הסללה שלהם למי להצביע...

בן אברהם: אבל את זה אפשר לומר גם על הבחירות הכלליות – גם שם בסופו של דבר אדם ניצב לבד מול הקלפי.

שלי: לא, לא, חס וחלילה, בבחירות כלליות זה ממש לא קורה. בבחירות כלליות, אדם ניצב אנונימי בקלפי לעצמו, לנפשו, לאלוהיו, אם הוא מאמין באלוהים, ובוחר את מה שהוא רוצה.

בן אברהם: וגם כאן העובד נמצא בסופו של דבר מול הפתק בלי שאף אחד רואה.

שלי: לא ממש. כשזה קורה בתוך מקום בו כולם מכירים את כולם, ויש היררכיה, ויש לחץ כבד מטעם מי שנמצא כרגע בשלטון, ומצפים לך מאחורי הגב, מזהירים אותך ועוד שלל שיטות משונות – נוצר דבר שמרוקן מתוכן את המושג של הצבעה דמוקרטית, אנונימית, חשאית ואישית. יש דבר עוד יותר בעייתי, והוא קלפיות ניידות שמסתובבות להן קלפי לקלפי בתוך רכב שנעלם לפרקים, ואף אחד לא יודע לאן. בבחירות הקודמות לראשות ההסתדרות זה לא היה חיזיון נפרץ שנמצאו שקים עם קלפיות זרוקים בצד הדרך, כי הם נחשדו כקלפיות שלא ממש אוהדות את היושב ראש. כל מה שאנחנו מבקשים זה לאפשר מה שמתאפשר בבחירות כלליות לכנסת: בחירות דמוקרטיות, נקיות, חשאיות, שבהן אדם יוכל באמת להצביע לפי מה שהוא מאמין בו.

בן אברהם: לסיום, עד כמה פרשת הקלטת וחשיפת ההסכם בינך לבין איתן כבל הזיקה לך, לדעתך? או שאולי היא הועילה?

שלי: קודם כל אני אתקן ואגיד שההסכם לא "נחשף", אלא נחשף על ידינו, כי כשחתמנו עליו הוצאנו הודעה לעיתונות שחתמנו על הסכם, ואף פרסמנו צילום שלנו חותמים על ההסכם. לכן לא היה דבר וחצי דבר באמירה "חשיפה" בנוגע להסכם. כן הייתה האשמת שווא שלכאורה הבטחתי לאיתן שאתמוך בו לראשות מפלגת העבודה בתמורה להליכה המשותפת שלנו להסתדרות, דבר שלא היה ולא נברא – "אמת דיברתי", מה שנקרא. כן, אלו היו כמה ימים מאוד לא נעימים, בטח לאדם כמוני ששמו הטוב חשוב לו; אני מקפידה להגיד אמת. אני מקווה שהמשבר הזה מאחורינו.

בן אברהם: את מרגישה שהעובדים איתך, או שבאמת כל המנגנון מגויס לטובתו של ניסנקורן?

שלי: זה לא 'או-או' – אלה שני דברים נפרדים לחלוטין. אין שום ספק שהשטח רוצה אותי, שהעובדים רוצים אותי, שהם רוצים שאיבחר, שהם תומכים בי. אני רואה את זה גם במקומות העבודה וגם במפגשים עם העובדים, ואני רואה את זה גם בסקרי עומק שאנחנו עושים, וזה חד משמעית. אחרי שאמרתי שאין ספק שציבור העובדים הגדול רוצה שאני אנהיג את ההסתדרות ושאני אילחם בשבילו, אפשר לומר באותה נשימה שאכן המנגנון מגויס לטובת אבי ניסנקורן; משפחת עיני מגויסת לטובת אבי ניסנקורן. יש כאן איזושהי צמרת מאוד דקה ומשומנת שמחלקת בינה ובין עצמה משאבים, משכורות, ג'ובים, הטבות והבטחות...

בן אברהם: ובמשפט אחד – איך זה ייגמר?

שלי: אני כמובן מקווה מאוד שאני אנצח. יש לכך סיכוי מאוד גבוה, אבל אין שום ספק שזה מאבק ממש לא פשוט".

להאזנה לראיון המלא:

רשות השידור - 84 כתבות נוספות
שלי התראיינה לתכנית "מייבשים את הביצה" ברדיו תל אביב, בהגשת שי גולדן ושרון כידון, אודות מעמדה של ההסתדרות כיום. בדבריה הצביעה על התנהלותו הפאסיבית של היו"ר המכהן אבי ניסנקורן, על האופן הציני בו זנחה ההסתדרות בראשותו את עובדי רשות השידור ועל...
שלי התראיינה למהדורה המרכזית של רדיו "קול ברמה", בהגשת משה גלסנר, על רקע התמודדותה לראשות ההסתדרות. בדבריה הצביעה על האכזבה של ציבור העובדים מיו"ר ההסתדרות המכהן, התייחסה לשיתוף הפעולה עם סיעת ש"ס ופרסה את עמדתה המורכבת בכל הנוגע לסוגיית...