Skip to main content

"דורות שלמים של עובדים הוזנחו. אני מתכוונת לייצג גם אותם"

19 אפריל 2017

שלי התראיינה לתכניתה של יעל דן בגלי צה"ל, "עושים צהריים", בהגשת רווית הכט, על רקע האיום המאוחר של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, להשבית את המשק בשל סאגת רשות השידור. בדבריה התייחסה לאופן בו ההסתדרות הפקירה את עובדי רשות השידור, לשינויים הדרמטיים שמתרחשים בוועדים שונים, לניסיונות הכושלים של מנגנון ההסתדרות למנוע ממנה להתמודד לתפקיד יו"ר ההסתדרות וכן לתכניות שלה ליום שאחרי שתיבחר לראשות ההסתדרות. מתוך הדברים:

"הכט: תסבירי לי מה הכעיס אותך כל כך בהודעה של ניסנקורן על עובדי רשות השידור והתאגיד.

שלי: יש כאן כמה דברים: קודם כל, לגופו של העניין עצמו, יש כאן חטא קדמון. הוא קרה לפני שנתיים ויותר, כשיו"ר ההסתדרות היה שותף פעיל – לא רק שהוא לא מחא, אלא שהוא היה חלק מצעד שהוא חסר תקדים בעולם העבודה: סגירת מקום עבודה קיים, פיטורי כל עובדיו ופתיחת מקום אחר עם אותן מטרות בדיוק, עם איפוס של התנאים של העובדים, ולא עם איזושהי המשכיות.

הכט: אני אנצל את ההזדמנות: את תומכת בהקמת התאגיד, בצד הזה של הרפורמה של גלעד ארדן?

שלי: אני הצבעתי נגד החוק. הייתי מהמעטים שהצביעו נגד החוק. גם אמרתי: 'קל להרוס, קשה לבנות'. אתם תהרסו את הקיים. נכון שהקיים צריך לעבור רפורמה מאוד משמעותית, אבל קיימת רפורמה, היא מתוקצבת, ובסופו של יום קל להרוס, קשה לבנות, ובסוף לא תקבלו שידור ציבורי חופשי. לצערי הרוב, זאת הייתה נבואה שהגשימה את עצמה. אנחנו רואים עכשיו את הייסורים הקשים והקשיים הנוראיים שאיתם מתמודד התאגיד. אנחנו רואים שבאותו תזכיר חוק, באותה הצעה שעומדת על הפרק, אנחנו מקבלים בסופו של דבר סוג של מקום שבו העורך הראשי זה בכלל משרד האוצר. כלומר, אנחנו מייצרים תלות עוד יותר גדולה במערכת הפוליטית.

הכט: וזה מוביל אותי לשאלה הבאה: יכול להיות ששידור ציבורי יכול להיות הרבה אחרת? כי הקשר הזה בין הממשלה והפוליטיקה לבין השידור הציבורי, הוא קשר שקשה מאוד להילחץ ממנו. אז על מה אנחנו נאבקים פה בעצם? מה אנחנו מנסים להשיג כאן?

שלי: אני חושבת שאת שואלת את האדם הנכון, כיוון שלפני שהייתי שליחת ציבור ופוליטיקאית עבדתי גם בשידור הציבורי וגם בשידור המסחרי; עבדתי בשניהם. בשידור הציבורי ידעתי לחצים פוליטיים – אגב, מכל הממשלות, בלא הבדל ימין ושמאל – ובשידור המסחרי לחצים מאוד קשים של בעלי הון. דווקא בעולם שבו לפעמים הכוח של בעלי ההון, והכוח הכספי, הוא הרבה יותר גדול, מצמית, מפחיד ומשתק מהכוח של הדרג הפוליטי, השידור הציבורי מאוד נחוץ; כאוויר לנשימה. בכל מדינת דמוקרטית מטפחים שידור ציבורי, כולל במדינות הכי קפיטליסטיות שיש. לכן אני מאוד תומכת בשידור ציבורי חופשי, יצירתי, עם רוח חופשית ועם מינימום התערבות של הממשלה. כאן אנחנו לא מקבלים מינימום של התערבות – אנחנו מקבלים מקסימום של התערבות. מעבר לעניין של חופש הביטוי ושל הצורך בשידור הציבורי משוחרר מלחצים – או לפחות מספיק חזק כדי לעמוד מול לחצים – יש לנו כאן באמת את העניין התקדימי בשוק עבודה, של סגירת מקום עבודה. זה דבר שאין עליו כפרה ואין עליו סליחה. אנחנו רואים שגם במקום החדש שקם, בתאגיד, איש לא טרח, למשל, להגיע לאיזשהו הסכם קיבוצי, או לפחות עבור אותו קומץ עובדים שעוברים מרשות השידור לתאגיד, להבטיח איזושהי רציפות של תנאים. כל הדברים האלו לא קרו. הדבר הזה הוא זועק לשמיים והוא צורם; במיוחד צורם שאחרי שלוש שנים של אפס מעשה, פתאום הכרזה על שביתה; פתאום צעדים מאוד דרמטיים; פתאום, והייתה על זה היום כתבה ב"כלכליסט" של ליאור גוטמן, מאז שאני הודעתי על התמודדות לראשות ההסתדרות, נחתמו 12 הסכמי עבודה.

הכט: נו, מצוין, אז למה את באה בטענות...

שלי: בדיוק, וזה אחרי שלוש שנים של אפס הסכמים. ברגעים כאלה אני אומרת לעצמי: 'וואלה, חבל שלא הכרזתי שאני מתמודדת על ראשות ההסתדרות לפני שלוש שנים'. אני בטוחה שמצבם של הרבה מאוד עובדים היה יותר טוב.

הכט: אני רוצה לשאול אותך, בהמשך לדברים שאמרת על רשות השידור, שהיה מקום בעייתי והיה צריך לשפר: שמעתי אותך בנושא כשנדרשת לשאלות דומות, בעניין חברת החשמל, הנמלים והוועדים במשק, שבואי נגיד ככה, כדי לא להיכנס לפולמוס אחר, שנויים במחלוקת. את מאוד מחוברת לציבור העובדים, ואני לא אומרת את זה בציניות, כדי להקניט אותך או לבקר אותך...

שלי: להפך, זה לא מקניט אותי, אני גאה בשירות שלי לציבור העובדים.

הכט: ברור, אני אומרת את זה ברצינות... אבל את יודעת, יש במשק הרבה ועדים, שחלק מהם הם עמודי תווך בהסתדרות, שהם בעייתיים מאוד. אולי אפשר לנצל את זה לשאלה קדימה: היה ותיבחרי, מה את מתכוונת לעשות?

שלי: אני רוצה להגיד לכך שיש תהליכים שהציבור מאוד לא ער עליהם, בדיוק במקומות העבודה שמנית. אלה דווקא מקומות העבודה שהייתה נגדם הסתה קבועה ופרועה, והם היו כליא הברק של כל העוינות כלפי עבודה מאורגנת, כמו חברת חשמל, כמו הנמלים. קרה תהליך שהציבור לא ער אליו אבל מאוד מורגש במקומות האלה: כמות העובדים שהם דור ב' או דור ג', ועובדים בחוזים זמניים, שלא לדבר על עובדי הקבלן, היא היום הגדולה ביותר במקומות האלה. אלה מקומות של דורות שלמים שלא ספרו אותם. זה דור ב' של אנשים שהפכו לאנשים סוג ב', והם גם לא יוצגו כהלכה על ידי ההסתדרות. דור ב' לא נספר, נרמס, נזנח. לכן, כשאת מסתכלת על המקומות האלה, את צריכה להבין שהם בתוך עצמם עוברים רעידת אדמה מאוד גדולה. כי היום, אותם עובדים שלא נספרו ושנזנחו, הם הרוב במקומות העבודה האלה. לכן אני חושבת שבכלל, כל צורת ההסתכלות על ההתארגנות במקומות האלה צריכה לעבור רענון.

הכט: אבל אנחנו עדיין עדים לאותן שביתות; את יודעת, צריך תכנית שלמה כדי לגולל את כל מה שהתרחש בוועדים האלה. אנחנו עדיין רואים את הבעיות הישנות, גם אם יש איזשהו שינוי.

שלי: רווית, לא נעים לי להגיד לך, את אומרת דברים שאין להם שום בסיס במציאות. מתי לאחרונה ירד השאלטר בחברת החשמל, את יודעת?

הכט: לא זכור לי, אבל זכורות לי הרבה בעיות בחורפים הקודמים, כשחלק מהן הובילו לפיטורי אנשים. אני חושבת שבחורף הקודם, אמנם לא הייתה הורדה של השאלטר...

שלי: יש כאן סמטוחה מאוד גדולה. קודם כל, התשובה למתי ירד השאלטר בפעם האחרונה בחברת החשמל היא: לעולם לא; אף פעם לא הורידו את השאלטר...

הכט: לא אמרתי שהורידו את השאלטר. אמרתי שנתנו שירות לא מספיק טוב לציבור.

שלי: טיפה מייאש אותי לשמוע אוסף כזה של הכללות, כשאני חוזרת ואומרת לך שהבעיה המרכזית במקומות האלה היא בעיה של רוב מכריע של עובדים שאינם מקבלים את זכויותיהם. כל העובדים שאת מדמיינת בעיני רוחך, שהם עובדים נורא חזקים, הם מיעוט שבמיעוט. רובם כבר פרשו. נשארו העובדים שההסתדרות רמסה ולא ספרה. והם זקוקים לייצוג מיטבי.

הכט: וזה הגוף שאת רוצה להיבחר לראשותו, ההסתדרות... הגוף שהפקיר את העובדים, כדברייך.

שלי: נכון, אני רוצה שאחרי הדרמה שהתרחשה לדור ב' – אותו דור שנמצא ברשויות המקומיות וכמעט בכל חברה, והם הולכים והופכים להיות הרוב שאף אחד לא ספר – להיות להם לפה. אני רוצה לייצג את כל העובדים: את העובדים החלשים, את העובדים בחוזים, את העובדים שהם דור ב', ג' ו-ד', את הסייעות שלא מגיעות לשכר המינימום, את העובדות הסוציאליות שחצי מהן כבר מופרטות. בשביל לייצג את העובדים החלשים, אני לא צריכה לפגוע בעובדים שמשתכרים שכר הגון – אני צריכה שכולם ישתכרו שכר הגון.

הכט: זה מרוץ די אמוציונלי, נכון? אני מרגישה את האנרגיות, גם ברשתות החברתיות... אתם לא מי יודע מה מחבבים אחד את השני.

שלי: תשמעי, קודם כל יש מרוץ, שזה כבר דבר מבורך, כי נעשה כל ניסיון אפשרי כדי שאני לא אתמודד; כל חסימה פוליטית וכספית אפשרית, כדי לא לייצר התמודדות, מתוך איזושהי תפיסה, שגם היא מעוותת... אני בנאדם שמאמין בעומק ליבו בעבודה המאורגנת ובכוח שלה להיות חיץ בין המעבר של ההון מהרבים אל המעטים. אבל היסוד של העבודה המאורגנת זה דמוקרטיה. שהעובדים יבחרו את המנהיגים שלהם. כי ברגע שהעובדים לא בוחרים את המנהיגים שלהם, אז מה ההבדל בין נציג העובדים לבין הבוס? לכן זה אמוציונלי: עצם העובדה שאני מתמודדת נתפסת בתדהמה ובזעם. איך אני מעזה בכלל לקרוא תיגר על המנהג שבו התפקיד הזה עובר בירושה מגבר לגבר? ולא רק שאני מתעקשת על התמודדות דמוקרטית, אלא שאני גם אישה, שזה בכלל דבר שמעורר תדהמה וזעם".

להאזנה לראיון המלא:

רשות השידור - 84 כתבות נוספות
שלי התראיינה לתכנית "מייבשים את הביצה" ברדיו תל אביב, בהגשת שי גולדן ושרון כידון, אודות מעמדה של ההסתדרות כיום. בדבריה הצביעה על התנהלותו הפאסיבית של היו"ר המכהן אבי ניסנקורן, על האופן הציני בו זנחה ההסתדרות בראשותו את עובדי רשות השידור ועל...
שלי התראיינה למהדורה המרכזית של רדיו "קול ברמה", בהגשת משה גלסנר, על רקע התמודדותה לראשות ההסתדרות. בדבריה הצביעה על האכזבה של ציבור העובדים מיו"ר ההסתדרות המכהן, התייחסה לשיתוף הפעולה עם סיעת ש"ס ופרסה את עמדתה המורכבת בכל הנוגע לסוגיית...