Skip to main content

שלי ב"קול חי": "הצד השני מנסה להרדים את העובדים. הוא לא רוצה שהם יצביעו ב-23 במאי"

11 מאי 2017

שלי התראיינה למהדורה המרכזית של "רדיו קול חי", בהגשת גואל ועקנין, לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות. בדבריה הצביעה שלי על האופן בו הפקירה הנהגת ההסתדרות בראשות אבי ניסנקורן את עובדי רשות השידור, על הפגמים אותם היא מתכוונת לתקן בהסתדרות אחרי היבחרותה, על טבעיותו של החיבור הקואליציוני בינה לבין ש"ס ולמאמצים הרבים שהיא עושה כדי להגן על טוהר הבחירות, אל מול המאמצים שנעשים לשבשן. בנוסף, התייחסה גם להשפעות המדיניות האפשריות של ביקורו הצפוי בישראל של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יום לפני הבחירות. מתוך הדברים:

"ועקנין: את אחרי כ-50 חוקים חברתיים, עשייה פרלמנטרית מרובה במשך 10 שנים בכנסת, אפילו יותר. למה את צריכה את זה?

שלי: יכולת באותה מידה לשאול למה עזבתי את השעות הנצפות ביותר בחדשות ערוץ 2 ועברתי לפוליטיקה. גם אז שאלו אותי 'מה את צריכה את זה, את מרוויחה יותר, יש לך אחלה מקצוע'. התשובה היא שאני אדם מאמין, שיש לי אידיאולוגיה, שאני רוצה לתקן את העולם ושזה הכוח שמניע אותי – לא כמליצה, אלא כדבר יומיומי. אני תמיד מחפשת את המקום בו אני יכולה לעשות את המקסימום שיש בידי כדי לממש את השקפת העולם שלי. זאת הסיבה שנכנסתי לפוליטיקה – כדי 'לעשות את', ולא 'לדבר על'. במצב הפוליטי הנוכחי יכולתי או להתמודד לראשות מפלגת העבודה, וסביר להניח שגם לנצח, או להתמודד לראשות ההסתדרות, וגם כאן עם סבירות גבוהה ביותר לנצח. אני יכולה להגיד לך - קצת בצער על המפלגה שלי, אבל זאת האמת - שהסיכוי והיכולת והכוח להשפיע על חיים של בני אדם, לתקן את מצבם, להקטין את אי השוויון ולייצר סדר יום חברתי בראשות ההסתדרות – זה מקום יותר הרבה חזק מאשר בראשות מפלגת העבודה.

ועקנין: אני שומע ייאוש בקולך מהיכולת של "המחנה הציוני" לחזור לשלטון, לעמדות כוח?

שלי: לא, ממש לא. אני מחויבת למפלגה שלי, אני מאמינה בערכים שלה, ואני נשארת בהנהגת המפלגה. אבל בסופו של יום, באתי לעשות; ועשיתי הרבה מאוד. אני די בטוחה, בסבירות גבוהה מאוד, שאני יכולה לעשות עוד יותר בראשות ההסתדרות. אני גם אגיד לך עוד משהו: אני נכנסתי לפוליטיקה בשביל עשייה חברתית. נכון שיש לי השקפת עולם בעוד הרבה דברים, אבל נכנסתי בשביל סדר יום חברתי. וכדי לממש סדר יום חברתי שהוא חוצה מפלגות ושהוא הדבר הכי חשוב בעיניי – ואתה יודע, במחנה שלי לפעמים מבקרים אותי על כך שזה הדבר הכי חשוב בעיניי – ראשות ההסתדרות היא עבורי הזדמנות לייצר כוח חברתי עצום, ענק, שישנה את החיים של בני אדם.

ועקניןאני רוצה לחזור איתך לאתמול, בסביבות 20:00 בערב, כששודרה מהדורת מבט אחרונה. כשעה וחצי קודם, כל העולם ידע, חוץ ממגישי המהדורה, שזו המהדורה האחרונה שלהם. איך את הרגשת באותו רגע?

שלי: אני חייבת להגיד לך את האמת: ממש באותו רגע הייתי בהקלטות לתכנית של גורי אלפי, ששודרה יותר מאוחר בלילה, והיה לי קצת לא נעים, אפילו כשצפיתי בעצמי בתכנית, כי היינו מאוד מחויכים שם, ובזמן שהיינו מחויכים – אנשים חטפו את המהלומה של החיים שלהם, בצורה מאוד אכזרית ומאוד מכוערת. אני מטפלת, גם בתקופתי כעיתונאית אבל בטח ב-10 השנים שלי בפוליטיקה, במקומות עבודה שהם על סף סגירה ומצילה אותם. אני נלחמת בשביל עובדים; אני תמיד מרגישה את זה כמו דקירה בלב. תמיד זה כואב לי ואכפת לי. הפעם, אני חייבת להודות, בגלל שזה מקום שגדלתי בו במידה רבה – ואני מדברת על "קול ישראל", לא על הטלוויזיה, לשם עברתי רק אחר כך – הרגשתי... אתה יודע איך אנשים מרגישים כשקרה משהו מאוד גרוע, ובכל זאת הם הצליחו לישון, ואז הם מתעוררים בבוקר בתחושת מועקה כבדה וזוכרים שקרה משהו נורא, ואז נזכרים פתאום באותו דבר? אז זה מה שהרגשתי. אפילו לא הבנתי את העוצמות של זה. באמת גדלתי במקום הזה: התחלתי ככתבת בדרום בבאר שבע. המון חברים שלי משם נשארו, וזה מאוד מכאיב. מאוד.

ועקניןאני רוצה לשאול אותך שאלה שאני מאמין שכל אחד מעובדי רשות השידור היה שואל: הרי בחלקם הגדול מדובר בחברי הסתדרות. אז עכשיו הם שואלים את עצמם: 'רגע, בשביל מה אנחנו צריכים את ההסתדרות בכלל? במאני טיים, ברגע האמת, הההסתדרות לא הייתה איתנו. למה אנחנו צריכים את הגוף הזה בכלל?'

שלי: אני אענה לך בשתי צורות: צורה אחת, אני חושבת שנעשה כאן חטא מאוד גדול, והוא חמור באופן מיוחד, יוצא דופן ותקדימי. יו"ר ההסתדרות הסכים לפני 3 שנים לסגור מקום עבודה, לא כי לא היה צריך יותר את המקום הזה – וברור שסגירת מקום עבודה היא תמיד אסון – אלא כדי למחוק אותו ולהקים אחר תחתיו עם אותן מטרות. זה דבר חסר תקדים ומאוד חמור, ולכן תחושת הנבגדות של העובדים היא מאוד מוצדקת. ואחרי שאמרתי את זה, אני אגיד לך שאם לא הייתה זכות התאגדות, ואם לא הייתה עבודה מאורגנת בארץ, ואם לא הייתה הסתדרות, כל העובדים במדינה היו עובדי קבלן. אני אומרת לך את זה בוודאות. נכון שרק שליש מהעובדים מאוגדים – ואני מתכוונת לעשות מאמצים עילאיים שכל העובדים יהיו מאוגדים – אבל השליש שמאוגד מחזיק בשיניים ובציפורניים גם את האחרים. כי אם לא תהיה עבודה מאורגנת, כולם יהיו עובדי קבלן. לא יהיה שום כוח שיילחם במאורגן לטובת העובדים. למעסיקים הגדולים, ולעיתים גם לממשלה בשבתה כמעסיק הגדול ביותר למשק, יש אינטרס שהעובדים יהיו חלשים וירוויחו מעט, כי זה כאילו יותר משתלם. לכן ההסתדרות מאוד חשובה; ואת הפגמים שלה אני מתכוונת לתקן כשאעמוד בראשה.

ועקניןאבל את יודעת, אצל חלק נכבד מאזרחי ישראל רשות השידור היא סמל לג'ובים ומשכורות עתק. להרבה אנשים מאוד כאבה העובדה ש"מבט" ירדה משידור, אבל כמה אנשים באמת צפו בה בשנים האחרונות...

שלי: קודם כל, אני מאמינה בשידור ציבורי. זה שלרשות השידור היו פגמים קשים זאת עובדה, לא צריך להתווכח איתה בכלל. גם הייתה מונחת על השולחן רפורמה מאוד מקיפה לרשות השידור. אבל אז החליטו שרפורמה זה לא מספיק, ושצריך לסגור ולפתוח מחדש. אני מאמינה בשידור ציבורי, במיוחד בגלל השליטה המאוד גדולה של מי שיש לו הרבה כסף על כלי התקשורת. צריך שיהיה איזשהו איזון, שלא הכול יהיה בידיים של בעלי ההון, ושגם יהיה שידור ממלכתי; זה דבר שמקובל בכל המדינות הדמוקרטיות. בעניין העוינות שיש לציבור כלפי עובדי רשות השידור: לציבור גם יש הרבה עוינות כלפי עובדי הנמלים – גם אם הם מלגזנים וסבלים דור ב', שאין להם ביטחון תעסוקתי; ולציבור לפעמים יש הרבה עוינות כלפי עובדי רשות שדות התעופה, גם אם העובדים שם הם סבלים ומנקות של המטוסים. הרבה פעמים יש עוינות כלפי ציבורים. לפעמים יש עוינות כלפי ציבורים בגלל שהם חרדים, בגלל שהם קיבוצניקים או כל מיני דברים אחרים. ללבות עוינות ושנאה זה דבר מאוד קל. יו"ר הסתדרות צריך שיהיה לו את אומץ הלב לנהל קרבות, גם כשזה לא פופולרי; לא רק ללכת להצטלם כשזה יפה ואוהבים ונחמדים אליך, אלא לנהל קרבות גם כשהתודעה הציבורית היא נגד, וכשזה לא פופולרי להילחם בשביל העובדים באשר הם. הדבר הזה לא קרה במשך שלוש שנים. עכשיו זה קורה ב'פאסט פורוורד', מאז שהכרזתי על ההתמודדות. אני אומרת, חבל שלא הכרזתי על ההתמודדות לפני 3 שנים, אולי מצבם של העובדים היה יותר טוב.

ועקנין: אני רוצה לדבר על החיבור שלך לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות עם ש"ס. עברתי על ההסכם שלכם. מעולם לא ראיתי קודם הסכם תמיכה בארבע שורות.

שלי: זה נכון. פעלנו בהרבה מאוד אמון הדדי. יש הסכם קואליציוני לפני בחירות. הוא מעניק בערך רבע מהסיעה שלי ושל איתן לש"ס. מהרגע שקבענו כמה מנדטים – אם אתה לוקח את ההשוואה של הכנסת... הרי אין חלוקת ג'ובים, אין כסף ואין כלום. ההסכם הזה מושתת על הרבה אמון, פשוט, ועל תחושה חזקה של שני הצדדים שלהצלחה כאן יש משמעות הרבה יותר מרחיקת לכת מלקחת את ההסתדרות בידיים, לתקן אותה ולרפא אותה כדי שתשרת את העובדים באמת, אלא גם אמירה חברתית מאוד עמוקה.

ועקניןבעבר היו ייאוש וחוסר רצון של הרבה חברי הסתדרות לצאת ולהצביע. איך מתמודדים עם זה היום?

שלי: אתה ממש צודק כשאתה מעלה את זה. קודם כל, זאת בעיה, אני מודה. העובדה שלהרבה חברי הסתדרות לא אכפת ושלכן הם לא באים להצביע, מראה באמת על אובד אמון בגוף הזה. וגם מהצד השני, זה שעכשיו שולט בהסתדרות, לא רוצים בכלל שהעובדים יידעו מתי יש בחירות. שים לב שבכל שלטי הענק הבזבזניים על חשבון העובדים של יו"ר הסתדרות, תתקשה מאוד למצוא תאריך. חשוב באמת להפיח תקווה ולהסביר. לי חשוב להסביר לאנשים שהם בעלי זכות בחירה – ויש יותר מחצי מיליון כאלה – שבחירות לראשות ההסתדרות יותר משפיעות על החיים שלהם מבחירות לראשות הממשלה. כמה שזה נשמע מוזר, זאת השפעה ישירה על הפרנסה. זה הדבר הכי משמעותי: להתפרנס בכבוד. הבחירות הן ב-23 במאי. אם משהו יתקשה לזכור את התאריך, אני אגיד את זה ככה: ביום שני מגיע הנשיא טראמפ לביקור. ביום שלישי, ה-23 במאי, כשהנשיא טראמפ עוזב את ישראל – זה יום הבחירות להסתדרות. אני ממש מפצירה בכם לבוא. ומי שלא יודע אם הוא זכאי להצביע או לא, או איפה הוא מצביע, פשוט שייכנס לאתר שלי או לעמוד שלי בפייסבוק. יש שם את האפליקציה הכי קלה בעולם: מגישים את תעודת הזהות, רואים אם יש זכות להצביע.

ועקניןנשאל את זה ככה: למי תהיה טובה האמירה 'חברי ההסתדרות נוהרים לקלפיות'?

שלי: בלי שום ספק לצד שלנו. הצד השני לא רוצה שתבואו להצביע. הוא רוצה שתישארו רדומים, שתרגישו איזה גועל... אני מבקשת עכשיו, ואני אפילו לא אומרת מה להצביע: פשוט בואו, ותצביעו על פי מצפונכם. בקלפי, אף אחד חוץ מכם והקדוש ברוך הוא לא רואה אתכם. אנחנו דאגנו לסידורים הנדרשים, דרך בית המשפט, שהוציא צו, כך שאי אפשר לדעת מה הצבעתם. הפתקים לא נספרים בכלל במקומות העבודה, אלא מתערבבים באיזה מרכז ספירה, כשאנחנו מלווים את כל התהליך. אז א', בואו, ב', תצביעו בלי חשש...

ועקנין: אבל במהלך הזה, מנעתם את היכולת לבוא ולטעון יותר מאוחר 'זויפו הבחירות'.

שלי: תראה, אני לא נאיבית עד כדי כך... אני יודעת שייעשה מאמץ מאוד גדול כדי לשבש את תוצאות הבחירות. אנחנו עוסקים בזה הרבה מאוד; אנחנו מבצרים את זה מבחינה משפטית ומבחינת השטח. גמרנו עכשיו מבצע כביר – אגב, בשיתוף פעולה מדהים עם ש"ס – של שיבוץ של 7,000 איש, גם בתוך הקלפיות וגם מחוץ אליהן. אנחנו עושים את כל המאמצים. האם נצליח במאה אחוז? אני לא יכולה להבטיח; אבל אנחנו עושים מאמצים שהבחירות האלו יתאפיינו בטוהר, בניקיון כפיים, ביושר – פשוט כדי שאנשים יצביעו מה שהם רוצים.

ועקניןהזכרת את זה שהבחירות הן ביום שטראמפ עוזב את ישראל. בעניין הזה, אני רוצה לשאול אותך: יכול להיות שהוא המשיח של השמאל הישראלי?

שלי: קשה לי לדבר במונחים כאלה. אני חושבת במונחים יותר פרגמטיים. תראה, זה לא סוד שהיחסים בין נשיא ארצות הברית הקודם, ברק אובמה, לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא היו יחסים טובים. גם כשהם נעשו בנימוס ובהסברת פנים כלפי חוץ, תמיד יכולת להרגיש את החשדנות והעוינות. העובדה שמנהיג העולם החופשי, נשיא המדינה החזקה ביותר בעולם וידידתנו הטובה ביותר, הוא ממש חבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו; שהם סומכים אחד על השני, ורוצים זה בהצלחתו של זה באופן אמיתי – אני חושבת שזאת הזדמנות גדולה למדינת ישראל; באמת, לקחת את היחסים האלה למקום שיאפשר לנו לחיות כאן קצת יותר בשקט".

להאזנה לראיון המלא:

רשות השידור - 88 כתבות נוספות
שלי התראיינה לתכנית "באה בטוב" ברדיו דרום, בהגשת אמירה בוזגלו, בעקבות סגירתה של רשות השידור. מתוך הדברים: "בוזגלו: מה שלומך בימים אלה?
שלי נאמה במליאת הכנסת במסגרת ההעברה בקריאה שנייה ושלישית של חוק תאגיד השידור הציבורי, על רקע סגירת רשות השידור. בדבריה שיתפה באופנים בהם עיצבה הרשות את חייה האישיים, הערכיים והמקצועיים, הצביעה על התקדים המסוכן שנוצר באופן סגירת רשות השידור,...