בקרוב נתניהו יזיע על ספסל הנאשמים

בקרוב נתניהו יהפוך לנאשם רגיל שמזיע על ספסל הנאשמים. העידן שלו יסתיים בתוך אוקיאנוס של שחיתות. הוא ינסה להטביע את האניה ביחד עם עצמו. היכונו לבחירות: להתפקד ולפקוד כדי לבחור רשימה משובחת. ללכד שורות. לפרגן ולחזק (ללכלך ולבחוש לא מוסיף מנדטים). להאמין בעצמנו. איך העניין העצום של השרים בתנאי המעצר הקשים בישראל התפוגג בשניה שניר חפץ הפך לעד מדינה. הטלפון שקבלתי ממנדלבליט. פרס ישראל כמשל: כל המנמיכים, המקטינים, המבוהלים, הלועגים, התוקפים – לא יעזור לכם. זה יגמר בשוויון מלא. ועד אז – המאבק הכי צודק בתולדות האנושות – ימשך. לראשונה – דו"ח מבקר על קצאא יהיה שקוף ולא סודי, ולמה אין לי כוונה להיות חותמת גומי להענקת חיסויים. הקטל בענף הבניה נמשך, אבל דברים מתחילים לזוז. נוף הבניין הצמוד אלי: תיעוד של מוות ידוע מראש, ואל תגורו בדירות שבהן דם העובדים זועק אלינו מבין הקירות ויציקות הבטון. איך זה להיות שמאלנית/חילונית יחידה בין מאות אנשי הציונות הדתית? והשבוע בואו לפגוש אותי בכנסת, בלוד, ובהוד השרון.
9 במרץ, 2018

שלום לכם חברות וחברים,

 

בקרוב נתניהו יזיע על ספסל הנאשמים. הניתוחים הפוליטיים הלעוסים לעייפה על תרחיש כזה או תרחיש אחר, על "משבר הגיוס" או "משבר התקציב" או העיסוק ב"האם ביבי ילך כעת לבחירות" הם דיון משעמם ולא רלוונטי, שדי מהר יבלע וישטף. אנחנו במגרש אחר, מגרש העולם העברייני, שבו מדברים החוקרים, הפרקליטים והשופטים. יתכן שביבי עצמו לא מפנים זאת עדיין, אבל מאוד בקרוב הוא יהפוך לנאשם רגיל שמזיע על ספסל הנאשמים, והעידן שלו יסתיים בתוך אוקיאנוס של שחיתות. אלה לא משאלות לב שלי. ההליכה שלו תהיה כרוכה בחבלה נוראה וחסרת מעצורים במוסדות שלטון החוק. זה עוכר שלווה. אבל מכל המלל מסביב, זה התרחיש הכי ריאלי, שהכי מתכתב עם המציאות.

 

בכל מקרה, היכונו לבחירות. מה זה אומר? כשזה יגיע נדבר על זה הרבה, אבל בינתיים, אם אתם רוצים לקבוע איך תיראה רשימת הח"כים שלנו לכנסת – תתפקדו ופקדו חברים ומשפחה, בהקדם, וכמה שיותר. גם אם אתם מבואסים מהמצב והסקרים – האמינו לי שהתכתבויות זועמות/מדוכאות בקבוצות וואטסאפ לא משפרות את מצבנו אפילו ברבע מילימטר, אלא בדיוק ההיפך. את האנרגיות צריך להפנות החוצה, להסביר למה אנחנו – גם אם אנחנו לא מושלמים – המפלגה הכי ראויה להצביע בשבילה. לפרגן ליו"ר אבי גבאי ולהעצים אותו, לפרגן לח"כים שעושים עבודה מצוינת. כך אני נהגתי בכל מערכת בחירות, גם אם היו"ר באותה עת היה כזה שלא ממש הזדהיתי עם דרכו. כל דבר אחר הוא התאבדות פוליטית. ותזכרו – פוליטיקה וסקרים זה הדבר הכי כאוטי והפכפך בעולם. לטוב ולרע. זה תלוי הרבה מאוד (נכון שלא רק) בנו. אז יאללה לעבודה.

 

 

מזעזע שזה הפך לשגרה. ראש ממשלה בישראל משקר במצח נחושה, מסית את הציבור בברוטליות נגד המשטרה של ארצו ועמו, מציג איזה מצג שווא כאילו המשטרה מצווה על עדים לשקר, מתוך איזו מזימת פוץ' שהוא עצמו המציא – וזה עוד יום במשרד. האדמה לא רועדת. בראש המערכת עומד, עדיין, אדם מושחת ומשחית וחסר מעצורים, מסית נגד מוסדות שלטון החוק ומחליש אותן ומייצר כאן פצע וחבלה שיהיה מאוד קשה לרפא.

 

 

 

הכל כמובן החל בכך שניר חפץ, יקיר נפשם של השרים, שנחרדו עד דמעות מתנאי המעצר שלו כל זמן ששתק בחקירה – הפך לעד מדינה. עד מדינה זה לא סידור אידיאלי. הוא תמיד שותף לדבר עברה. לפעמים שותף שנגרר, או העריץ את מי ששירת, או הסתבך בלי להבין במה הסתבך. ניר חפץ הוא לא כזה. הוא מושחת אמיתי בעצמו. מאלה שמייצרים בעצמם את השחיתות. אלא שכאמור, עדי מדינה הם תמיד עבריינים בעצמם, ככה זה בנוי, וזה מה שהמשטרה זקוקה לו כדי לבנות מסכת של ראיות ולהעמיד לדין את הפושעים הגדולים. זה סוג של רע הכרחי שאנחנו חיים איתו מאז ומעולם. אבל כמובן, כמו בכל הדיון בתנאי המעצר שהתעורר (ונעלם) לפתע - כולם מתעוררים פתאום כשזה מגיע לחשודים רבי כוח, ולא לפשוטי עם. 

 

 

 

עשיתי מעשה חריג, ולבקשת היועמ"ש אביחי מנדלבליט ביטלתי ישיבה של הועדה לביקורת המדינה. הישיבה הייתה אמורה להיות על דו"ח המבקר בכל מה שקשור לתיק 4000, אלוביץ' – בזק – נתניהו. גם קודם היו לחצים לבטל אותה, אבל אחרי שמנדלבליט התקשר וגם נימק באזני איך זה עלול להזיק לחקירה (כמובן שלא אפרט כאן את תוכן השיחה) השתכנעתי וביטלתי. בשבוע שעבר, אזכיר, קיימתי בוועדה דיון מאוד חשוב ופורה על דו"ח המבקר בעניין חוק מילצ'ן – שגם הוא קשור לתיקי ראה"מ – והדיון ההוא, צריך לציין, לא נתקל בעמדה כל כך נחרצת של היועמ"ש.

 

 

 

 

 

לא מעט שוביניסטים הגיחו מהמערות לכבוד שבוע האישה הבינלאומי. אנשי מערות מנבלי פה ברשתות, מספרי הבדיחות השוביניסטיות וההלצות התפלות תחת כל עץ רענן, המקוננים מרה על "מות הרומנטיקה", אלה שלא שמו לב שרק גברים מאיישים את הרשימה הארוכה של מקבלי פרסי ישראל, ואלה שעמלו על להצדיק את זה ולהכפיש נשים גם אחרי שהשר הבין שהוא טעה; אלה ש"רק שואלים" אם אנחנו לא חושבות שיום האישה כבר מיותר, ואלה ש"מייעצים" לנו לא להיות אסרטיביות "כי זה מזיק לנו", או תוהים "למה את מתעסקת בשטויות". כל המנמיכים, המקטינים, המבוהלים, הלועגים, התוקפים – לא יעזור לכם. זה יגמר בשוויון מלא. ועד אז – המאבק הכי צודק בתולדות האנושות – ימשך.

 

מזל שיש מי שדואג למגזר המקופח של גברים יהודים אשכנזים. אפילו אשה אחת "לא נמצאה ראויה" לקבל את פרס ישראל, ובדקה התשעים, אחרי ביקורת חריפה שלי, נמצאה חצי אישה, כשבני הזוג יהודית ויהודה ברוניצקי קבלו יחד את פרס ישראל לתעשייה. חצי אישה מתוך שורה ארוכה ארוכה של גברים, וכמובן שהיא הייתה חייבת לקבל את הפרס עם בעלה, אחרת איך היא תסחוב אותו לבד.

 

 

 

 

 

נתניהו- שוביניזם- פוליטיקה – הראיונות. בכל מקום שבו דברתי או התראיינתי השבוע נשאלתי על כמה נושאים ביחד. בחרתי להביא לכם את היותר מעניינים, עם התייחסות נרחבת שלי למהפכה הפמיניסטית בכלל ולפרסי ישראל בפרט, לחקירות נתניהו ולהתנהלותו המזעזעת בכלל ולניר חפץ ולעדי מדינה בפרט, לבחירות הקרבות, לפוליטיקה, למצבנו בסקרים. מוזמנים לצפות ולהאזין:

אתמול, ראיון מקיף (ומומלץ) אצל שלום קיטל ונעמה סיקולר בכאן ב' על יום האישה הבינלאומי – על מה צריך לחגוג ועל מה ממש לא, על המצב הפוליטי, ועל נתניהו שמסית בברוטליות נגד המשטרה. קיטל מספר איך לפני 30 שנה, כשהיה מנהל הרדיו בתל אביב, באה כתבת צעירה מבאר שבע לרדיו בתל אביב, וביקשה ממנו לכסות, בנוסף לתפקיד שלה, עוד תחום משונה: מעמד האישה. זאת הייתי אני, למי שלא הבין.

בגל"צ, מה בוער, עם רזי ברקאי ובועז ביסמוט, על פרסי ישראל (האזינו להתכתשות עם רזי שמסגביר לי שזה סבבה שרק גברים קיבלו את הפרס ומתעקש לחנך אותי), על ניר חפץ רגע אחרי שחתם על הסכם עד מדינה, על ביטול הישיבה לבקשת היועמ"ש, וגם פוליטיקה, וברדיו ירושליים, עם נטעלי שם טוב, על אותם נושאים.

ב"העולם הבוקר" של רשת, עם אברי גלעד ומיה זיו וולף, ביחד עם ירון דקל – על פרס ישראל, על הבנות של ארבעתנו, על תיק 4000, על היועמ"ש מנדלבליט ועל הבחירות ש(אולי) בפתח. וההברקה של אברי: "מגיע לך פרס על מה שאמרת, אבל לא תקבלי אותו כי את אישה":

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכותרות על השכר ה"עצום" במגזר הציבורי ודו"ח הממונה על השכר באוצר כולו הם תעמולה וכזב מהסוג הגרוע. בכוונה תחילה עוסקים בשכר של קומץ בעלי שכר גבוה, ופשוט מתעלמים מעושק העובדים העניים הרבים בשירות המדינה. הכמות האדירה והבלתי נספרת של עובדים עניים המועסקים באמצעות מכרזים עם השם המכובס ״נותני שירותים״ פשוט לא מוזכרת בדו"ח! ואלה לא רק המאבטחים והמנקות. אלה מורי הקבלן, ורבות מהאחיות, ואנשי תוכנה, והמוני עובדות סוציאליות, ואיים שלמים של "שרותים" שיוצאים בכל פעם למכרזים לשלל חברות חיצוניות, עסקיות או פילנתרופיות, שם אין עבודה מאורגנת, אין שום בטחון תעסוקתי, והשכר עלוב ומביש. אבל למה לוותר על מסע דה-לגיטימציה מסורתי מתמשך נגד המגזר הציבורי, שהוא הבסיס לכלכלה איתנה ומתפקדת?

 

זוכרים שתיקנתי את חוק הדיווח על השכר והכרחתי את האוצר, בין היתר, לפרסם גם את שכר עובדי הקבלן? הייתי מאוד גאה בחוק הזה, אלא שלמרבה הצער, היום, הוא כבר כמעט לא רלוונטי. כמעט שאין יותר עובדי קבלן. יש בערך 10,000, שזה בטל בשישים. הרוב המכריע הוא העובדים הסודיים של אלה שזוכים במכרזים. מכרזי אדם, אבל בלי השם אדם.

 

 

 

 

החברה הסודית ביותר בישראל. דו"ח מבקר המדינה בעניין חברת קצא"א (קוו צינור הנפט אילת אשקלון) יפורסם לראשונה מאז קיומה של החברה. כך החליטה ועדת המשנה של הועדה לביקורת המדינה לביטחון, יחסי חוץ וקשרי מסחר בינלאומיים שאני עומדת בראשה.

 

הדו"ח עוסק בהיערכות המדינה והחברה לקראת תום הזיכיון של החברה. היו לנו כמה ישיבות בנושא, ובסופן התקבלה ההחלטה הפורמלית הזאת, שרק אותה אפשר כרגע להוציא, עד לפרסומו של הדו"ח בשבוע הבא: "הוועדה התירה לפרסום את דו"ח מבקר המדינה בעניין היערכות לקראת תום הזיכיון של חברת קצא"א".

 

לא מתכוונת להיענות אוטומטית לכל בקשת חיסוי. ככל שזה לא פוגע בביטחון המדינה – אני מתכוונת לייצר מקסימום שקיפות ברוב המכריע של דו"חות המבקר. הגברת השקיפות והנגשה לציבור של דו"ח המבקר זה אינטרס ציבורי ראשון במעלה, וזה גם הופך את הביקורת ליותר אפקטיבית. רבים מדו"חות המבקר חסויים ויישארו כאלה כדי שלא לפגוע בביטחון המדינה. אבל ככל שנשתכנע שהפרסום אינו מזיק ואף מועיל לתיקון, לניקוי ולשיפור הגופים השונים – אין לי שום כוונה להיענות אוטומטית לכל בקשות החיסוי, שלעיתים אינן מוצדקות.

 

 

 

 

 

 

 

 

זה הנוף של הבניין הצמוד לבניין שאני גרה בו. יום יום אני רואה אנשים מסכנים את חייהם. את התמונה הראשונה אני צילמתי, את השנייה צילמה הבת של השכנים. אתם בטח מנחשים שאני לא מרפה מזה, ושאת התמונות האלה, ורבות אחרות, כבר ראו במנהל הבטיחות במשרד העבודה. ובאו מפקחים. ונפתחה חקירה פלילית. והם קיבלו קנס. האם זה מזיז להם? מה פתאום. זה ממשיך להיות מוות ידוע מראש.

 

 

11 בני אדם נהרגו כבר מאז תחילת השנה באתרי הבניה, וזה נתון מבהיל. כולה חודשיים. לפני שלוש שנים הייתי הראשונה לעסוק בנושא הזה, שהיה מהנושאים ה"לא סקסיים". כי את מי מעניינים חיי אדם כשמדובר בסינים ובערבים, או במקרה ה"טוב" מזרחים עניים או עולים מחבר העמים. בשנה האחרונה חל מפנה, ולא מעט דברים טובים קרו. שורה של ראשים נערפו בגלל ההזנחה ארוכת השנים, יש מנהל חדש למנהל הבטיחות, יש רשם קבלנים חדש, ועוד הרבה פנים חדשות, לשם שינוי מלאות מוטיבציה, נוספו למי שמבקשים להפסיק את הקטל הזה.

 

השבוע כינסתי את ועדת הביקורת, עם שר העבודה והרווחה חיים כץ, להמשך טיפול בנושא. חיים כץ קיבל לא מעט שבחים מכל הדוברים שהשתתפו בוועדה, גם מהביקורתיים והלוחמניים שבהם: לראשונה נחשפו, רטרואקטיבית חמש שנים אחורה, שמות החברות העברייניות, בראשן דניה סיבוס היוקרתית. עלה מספר הפקחים, השכר שלהם שופר, והם קיבלו רכב להגיע אתו לאתרי הבניה (עד עכשיו נסעו באוטובוס!), החלה הטלת עיצומים כספיים גבוהים על מפרי חוק, ונאכף בנחישות חוק חשוב של הח"כים אייל בן ראובן, אלי אלאלוף, ועבדל חאכים חאג' יחיא – אתרים נסגרים ל 48 שעות כשיש בהם תאונה קטלנית. בישיבה גם קיבלנו בשורה טרייה: חברות עברייניות - לא תוכלנה להשתתף במכרזים של המדינה.

מי שמדברת בתמונה היא רוויטל אסף, אלמנתו של ויטלי ז"ל, מנופאי שנהרג לפני שנה וחצי "אני לא אניח לויטלי להיות שקוף. אלחם עד שיוגש כתב אישום נגד האחראים.", אמרה.

 

שלא יהיו אי הבנות, למרות הפעילות הנמרצת (החדשה) המצב מזעזע. מספר זעום של כתבי אישום הוגש, רשם הקבלנים עוד לא שלל רישיון משום חברה, ובעיקר: הקטל נמשך במלוא עוצמתו. אנחנו נמשיך להיאבק להפסקתו. ודרושה כאן גם התגייסות מצד הציבור. כשאתם רואים בריון מכה מישהו ברחוב, לא תתערבו? לא תזעיקו משטרה? בוודאי שכן. אז אותו הדבר. כנסו לאתר, צלמו, תעירו למנהל העבודה, דווחו. קונים/משפצים דירה? אל תקנו מקבלנים שנהרגו אצלם אנשים. הכניסו לחוזה התחייבות לפעול על פי החוק בכל מה שקשור לחיי אדם. אל תגורו בדירות שבהן דם העובדים זועק אלינו מבין הקירות ויציקות הבטון. לצפיה בדיון הקליקו:

 

 

כאן, באותו עניין, בראיון ב"לונדון את קירשנבאום" עם ספי עובדיה בערוץ 10:

 

 

 

שר התחבורה ישראל כ"ץ בא לוועדה למסור סקירה על ענייני משרדו, ולהשתתף בדיון ספציפי: דו"ח המבקר על כשלים בתפקוד הרב-קוו. הוא והמנכ"לית שלו ענו על לא מעט שאלות, גם של הח"כים וגם של הציבור. רוב הפגמים שמצא המבקר - תוקנו, אבל בעתיד, ממילא, כך דווחה מנכ"לית המשרד, קרן טרנר, יוכנסו טכנולוגיות שיבטלו את הצורך בכרטיס פיזי. פתיחת קו הרכבת ירושלים-תל אביב, שהיה אמור לפעול כבר בערב פסח – נדחתה. שר התחבורה הבטיח שזה יקרה בסוכות. גם על שכר הנהגים – שדווקא עולה כי הם מסרבים לעבוד בתנאים כה קשים, ועל עוד עניינים הקשורים בתחבורה הציבורית – כאן, ולצפייה בדיון הקליקו על התמונה:

 

 

 

גם אתם מאוד מוזמנים לדיוני הוועדהבשבוע הבא ממליצה במיוחד לבוא לדיון על מאכערים ושדלנים, שפוגעים במנהל התקין, בטוהר המידות ובאמון הציבור. נדבר גם על הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת רועי פולקמן מכולנו, שנוסחה בידי מיזם "לובי 99" המצויינים, וקובעת ש"מאכערים" שפועלים בגופים ורשויות ציבוריים, בדומה לשדלנים בכנסת, יחויבו בקבלת אישור מראש רשות או מידי הממונה מטעמו. פרטיהם של ה'מאכערים', וכן זהות לקוחותיהם יפורסמו לעיון הציבור, והם יחויבו להזדהות כשדלנים מסחריים בכל פנייה או התקשרות שלהם עם עובדי ונבחרי ציבור. מי שמבקש לקבל היתר לפעול כשדלן יחויב להצהיר אם הוא חבר בגוף בוחר במפלגה לבחירת מועמדיה לרה"מ, הממשלה והכנסת, ועוד.

 

אם אתם רוצים להגיע, נדאג לכם לאישור כניסה ולהכל, אבל אתם חייבים לתאם זאת דרכנו: shelly.bikoret@gmail.com. שלחו שם מלא כפי שהוא מופיע בתעודת הזהות, מספר תעודת זהות, ואם יש לכם קשר כלשהו לנושא ציינו זאת. אפשר כמובן לבוא גם סתם כך אם בא לכם.

 

 

עוד כמה דברים שהיו השבוע:

 

אמש, עם המשמרת הצעירה של חיפה בסינקופה בר, על המהפכה הפמיניסטית שעלתה כתה בשנים האחרונות, לכבוד יום האישה הבינלאומי. תודה לבוריס לוינשטיין יו"ר המשמרת הצעירה בחיפה ולנעמה לזימי שלנו, על ערב מקסים עם אנשים מצויינים.

 

 

 

 

 

 

להיות השמאלנית היחידה באולם, והחילונית היחידה באולם זו חוויה מעניינת! אירוע לזכרו של חברי האהוב, אורי אורבך ז"ל. היה מקסים ומעניין, כאן יש כמה קטעים מהאירוע, והנה גם כמה תמונות:

 

משמאל לימין קובי אריאלי שהנחה, סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי, הכתב הצבאי של התאגיד רועי שרון, ופרופ' אשר כהן ראש בית הספר לתקשורת בבר-אילן.

 

 

 

 

ומפגש מרתק עם ראשי המכינות מכל הארץ ומכל הסוגים. זו משימה לא פשוטה לשמר את פורום ראשי המכינות, שיש בו מכינות דתיות וחילוניות, ימניות ושמאלניות, שלעיתים מדברות בשפות שונות עד כאב. דני זמיר האחד והיחיד, יו"ר מועצת המכינות הקדם צבאיות יזם את האירוע, דברנו על הפרק מהספר שלי שעוסק בשבת ("עבדי השבת") ועל סוגית השבת כסוגיה שיכולה להיות מאחדת ולא מקטבת. 

 

 

 

 

 

חגיגות יום האישה עוד לא נגמרו, תוכלו לפגוש אותי בעוד שני אירועים פתוחים:

 

הוד השרון. מפגש לציון יום האישה הבינלאומי, במתכונת של חוג בית, 13.3.18 אצל רפי בן מרדכי שלנו - האשל 2 הוד השרון בשעה 20:00, ומי שרוצה עוד פרטים מוזמן להתקשר לרפי לטל' 050-9750615.

 

לוד. כאן הזמנה למפגש פתוח אתי בספריה העירונית של לוד. "פאוזה" זה בית מדרש חברתי, שהמטרה שלו לחזק את הסצנה הצעירה בלוד, להגדיל את אפשרויות הבילוי האיכותי, ולייצר פלטפורמה לדיון על סוגיות חשובות בחברה הישראלית. מפעילים אותו קהילות הסטודנטים של תוצרת הארץ ועמותת איילים בלוד, אותן מנהל נטע אראלי כחלק מפרוייקט הקהילות שלהם בפריפריה.

 

 

תתחברו אלי. בטוויטר תוכלו למצוא התייחסויות מיידיות ורבות יותר למה שמתרחשבאינסטגראם קצת יותר צבע, ופייסבוק אתם כבר מכירים. עקבו אחרי באינסטגראםבטוויטר ובפייסבוק. הנה כמה דוגמיות:

 

 

 

 

 

 

זקוקה לכם. הסבירות שיהיו בחירות בקרוב – גבוהה מאוד. איכות הרשימה שלנו לכנסת תהיה אחד מגורמי המפתח להישג שנביא בבחירות. לפני הבחירות יהיו פריימריס, ובהם כל מי שהוא פקוד של המפלגה יקבל את הזכות והחובה לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של מפלגת העבודה. אז אם עדיין לא התפקדתם – זה הזמן. ככה תוכלו לבחור בי ובעוד ח"כים שאתם תומכים בהם – ולחזק אותנו. התפקדו כאן עכשיו, או כתבו אלינו למייל: 
hitpakdutshelly@gmail.com, עם מספר הטלפון שלכם, נחזור ונעזור לכם להתפקד. והכי חשוב: פקדו את כל מי שאתם מכירים ובעניין!

 

שבת שלום,
 

שלכם,
 

שלי