קוטג'

17 ביוני, 2011

שלי אוהבת קוטג' אבל לא מתלהבת ממחאת הקוטג'

 

אני ממש אוהבת קוטג'. 5% של תנובה, אגב, ובמקרה הזה ממש לא אכפת לי לנקוב בשם של מוצר. בעיקר כי זה באמת מוצר, ולא "מותג". מוצר אמיתי, טעים, ותיק, בר קיימא, שכל כולו מיוצר בארץ ומפרנס בכבוד שרשרת מזון ענפה של עובדים, חקלאים ותעשיינים.

מ"מחאת הקוטג"  אני פחות מתלהבת, וסליחה על חוסר האופנתיות.  לא פעם כתבתי כאן כמה חבל שמחאה ציבורית נרשמת כמעט אך ורק כשפוגעים בנו כצרכנים, וכמעט אף פעם לא כמפגני סולידריות עם עובדים, למשל. כי הרי מה אנחנו יותר, אנשים עובדים, או צרכנים? ברור שאנשים עובדים. איפה הציבור נפגע יותר, בכושר ההשתכרות שלו או בכושר הקניינות שלו? ברור שבכושר ההשתכרות. הרי אנחנו עובדים הרבה יותר שעות ביממה משאנחנו קונים, וממילא אם לא נתפרנס בכבוד לא נוכל לקנות כלום. ההווייה שלנו כמפרנסים ומתפרנסים, קודמת אפוא פי כמה להוויה שלנו כצרכנים.

יותר מזה: לעיתים קרובות הוזלה חדה של מוצר פוגעת קשות בשרשרת ארוכה של מפרנסים. עוף בשקל עולה ביוקר לחקלאים, וגם לעובדים המנוצלים ברשת השווק שמוכרת את העוף הזה בזול על חשבונם. ספר בשקל עולה ביוקר לסופרים, למגיהים, לעורכים, לדפסים ולעובדים בחנויות הספרים. ביקור רופא בית ב-25 שקלים למבוטחי הביטוחים המשלימים, עולה ביוקר לרופאים שמשתכרים שכר מבזה תמורת ההשתרכות מבית לבית, והרשימה עוד ארוכה.

בהתמקדות במחיר הזול, נרשם אפוא יתרון זמני מדומה לציבור כצרכן, תוך פגיעה קשה ובלתי הפיכה בציבור כיצרן. לא מסובך, נכון?

אבל בעיקר מטרידה אותי ההתעסקות השטחית בקוטג' שמסתפקת אך ורק ברובד הנראה הנראה לעין: גביע הקוטג'.

חלק מאוד משמעותי מעליית מחירי המזון בכלל, ומזה של הקוטג' בפרט, נובע מהמס על הדלקים שרוב חברי הכנסת הצביעו בעדו בועדת הכספים, בלי להתעמק, בלשון המעטה, במשמעות ההעלאה הזאת.  זה קרה באוקטובר 2010, ועבר באופן חרישי ביותר. רק אחרי שהציבור התעצבן (בגלל עליית מחירי הדלק לרכב ממונע) נזכרו כמה ח"כים שלפני רגע הצביעו בעד, לפתוח במחאה מתוקשרת נגד ההחלטה של עצמם. אני כמובן הצבעתי נגד וגם הסברתי למה: קודם כל כי מיסים עקיפים זה רע ולא שוויוני (בניגוד למיסים ישירים, כמו מס הכנסה, שהם צודקים ויחסיים להכנסה). שנית, כי כשמעלים מחירי דלקים לתעשייה ודלק בכלל – מעלים את התשומות למפעלים והם מצדם מעלים מחירים. זה גם משפיע על מחירי טיסות, מחירי הובלה, ומחירי חשמל. העלאת מס על הדלק משפיעה אפוא ישירות על עלויות ההפעלה של רפת ממוחשבת וממוכנת, על הובלת החלב ממנה אל המפעל, על העלויות של המפעל שמייצר ואורז את הקוטג', וכן הלאה.

קריאה להוזלת מחירים כשהיא מנותקת מהסיבה לעלייתם, תפגע בסופו של דבר  גם בחקלאים, גם בעובדים החלשים בענף המזון, ובכלל בשרשרת יצרנית שמספקת הרבה מאוד מקומות עבודה. לכן גם אם זה נשמע מורכב, אין מנוס מהפחתה ניכרת של המיסים העקיפים, המזיקים והלא שוויוניים כמו המס על הדלקים. ומאיפה יגיעו הכנסות למדינה אם יורדו המיסים העקיפים? גם זה די פשוט.  מקפיאים את הרפורמה במס המיטיבה ממילא רק עם מי שיש לו, ומאזנים את עניין ההכנסות.

והכי מקומם – "פתרון הקסם"של שר האוצר, שמגיע אוטומאטית, בשליף-שלוף, יחד עם "פרשנות כלכלית" ברוח דומה, מפיו של נחמיה שטרסלר, כהן הכלכלה העבשה והמיושנת של שנות השמונים: לאפשר ייבוא מוצרי חלב. להציף את הארץ במוצרי חלב זולים מטורקיה, למשל. זה כמובן פתרון הרסני, שליפה מהמותן, והוא יביא באופן ודאי לסגירת מפעלים ולפיטורי עובדים שיועלו על המזבח האופנתי של סערת הקוטג'.

בדיוק ההיפך מזה צריך להיעשות: לא פתיחה ליבוא, אלא עידוד וסיוע פעיל דווקא ליצוא של הקוטג' הישראלי ומוצרים דומים לאירופה. צעד כזה יעלה את היקף הייצור, יאפשר למפעלים להוזיל מחירים, יגביר צמיחה במשק, יגדיל את הכנסות החקלאים, ויוסיף עובדים לתעשיית ייצור מוצרי החלב בארץ, המעסיקה אלפי עובדים. אז, אגב, גם יהיה אפשר להחזיר בלב שקט את הפיקוח על כמה מוצרים, מה שאפשרי שיעשה בכל מקרה.

האם יתכן ששר האוצר לא שמע על כך שגם האיחוד האירופי מקפיד לקיים את מדיניות הCAP(Common Agriculural Policy),  הגנה על התוצרת החקלאית המקומית, ומכאן על נגזרותיה בתעשייה המקומית? הרי בכל מדינה מערבית מתוקנת זה היה פשוט בלתי מתקבל על הדעת  ששר האוצר ישלוף שפן בדמות ייבוא מוצרי חקלאות, על חשבון חוט השדרה היצרני של מדינתו. אצלנו, לצערי, ההצעה הזאת מתקבלת באהדה. וכל עוד היא מתקבלת באהדה, אני לפחות אתקשה מאוד לחגוג את חגיגות המחאה על הקוטג'.