התכנית לכלכלה הוגנת - שוק ההון

7 בינואר, 2013

שוק הון הוגן

קיומו של שוק הון מפותח, המתנהל לפי אמות מידה עסקיות ואתיות ראויות, הינו תנאי לשגשוגה של כלכלת ישראל. לשם כך יש להבטיח פיקוח ציבורי אפקטיבי על שוק ההון, ובפרט על בעלי השליטה, לשם הגברת היעילות בהקצאת המשאבים, חלוקתם בצורה צודקת ושוויונית יותר, והבטחת התנהלותם התקינה של בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברות בהן מושקעים חסכונות הציבור.

העשור השחור בשוק ההון

במהלך העשור האחרון ניכרת הידרדרות בנורמות ההתנהגות המאפיינות את שוק ההון הישראלי תוך פגיעה גוברת בציבור החוסכים, המשקיעים והעובדים. המדיניות הכלכלית הקיצונית, שעיקרה הפניית חלקים הולכים וגדלים מחסכונות הציבור לשוק הפרטי, לא לוותה בפיקוח ראוי על התנהלות השוק ובהבטחת הגנות חזקות די הצורך על הפנסיה של החוסכים. בנוסף, רמת ריכוזיות השליטה הגבוהה מאד במשק הישראלי, מובילה לאי-שוויון בהקצאת המשאבים, לניגודי עניינים חריפים של מקבלי ההחלטות בשוק ההון, ולהפסדים כבדים לחוסכים ולעובדים הנותרים מאחור.

 


שוק הון הוגן

מפלגת העבודה תחתור לחיזוק הפיקוח והאסדרה של שוק ההון הישראלי, ותקדם לשם כך את המהלכים הבאים:

 

הגבלה על יכולתם של מבצעי תספורות לגייס אשראי

תוצאות העשור השחור:

בעשור האחרון שימשו כספי החיסכון של הציבור באופן גובר להקצאת אשראי מצד הגופים המוסדיים לבעלי שליטה ממונפים – בין אם בדרך של רכישת מניות ואגרות חוב קונצרניות ובין אם בדרך של מתן הלוואות פרטיות מבלי ללוות את המהלך בפיקוח ציבורי נאות על השוק. בין 7 ל 10- מיליארד שקלים מחסכונות הציבור נמחקו בשנים האחרונות בהסדרי חוב ותספורות בשוק ההון. לפי הערכות, לא פחות מ 24- מיליארד
שקלים נוספים של הציבור נתונים כיום בסיכון לתספורת.

מטרת התוכנית:

הרתעת בעלי שליטה מפני התחמקות מתשלום חובותיהם והבטחה, כי חסכונות הציבור יושקעו בחברות שהוכיחו רקורד אמין של תשלום חובות. גופים מוסדיים המנהלים נכסי ציבור לא יורשו עוד להעמיד מימון ואשראי בדרך כלשהי לחברות ציבוריות הקשורות במישרין או בעקיפין לבעלי שליטה בחברות שביצעו תספורות למשקיעים, ושחרף ביצוע התספורות סירבו לוותר על שליטתם באותן חברות.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית


ריסון עסקאות בעלי עניין
 

תוצאות העשור השחור:

העשור החולף הוכיח, כי הסכנה שבעסקאות בעלי עניין איננה רק תיאורטית. במספר מקרים ניצלו בעלי שליטה במשק את שליטתם בדירקטוריון החברה ובאסיפה הכללית של בעלי המניות כדי לאשר עסקאות בעלי עניין מפוקפקות – לרבות כאלה שהזרימו לכיסם רווחים על חשבון הון החברה, שהעניקו הטבות שכר מפליגות לקרוביהם ולמנהלים מטעמם, ושגילגלו הפסדים מהם סבלו בעסקיהם הפרטיים לכתפי החוסכים לפנסיה בחברות הציבוריות. ככלל, החוקים הקיימים כשלו בבלימת התופעה ובמתן הגנות ראויות לציבור מפני עסקאות בעלי עניין.
 

מטרת התוכנית:
שמירה על זכויות המשקיעים מהציבור באמצעות קביעת איסור על עסקאות בעלי עניין בין חברה ציבורית לבעל השליטה. כל עסקה בין חברה ציבורית לבין בעל השליטה בה או עסקה בין חברה ציבורית לבין אדם אחר שלבעל השליטה יש בה עניין אישי, או בין שתי חברות הקשורות לאותו בעל שליטה, תוכל להתקיים רק באישורו של בית המשפט הכלכלי. חברה המבקשת לערוך עסקה עם בעל השליטה תפנה בבקשה לבית המשפט, וזה יבחן את הבקשה על סמך חוות דעת מצד מומחה עצמאי ובלתי-תלוי שימנה במימון החברה. לבעלי מניות המיעוט ולנושי החברה תעמוד הזכות להתנגד לבקשה ובית המשפט יהיה רשאי לאשר או לדחות את העסקה, כולה או חלקה.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

הגברת חובות הגופים המוסדיים בייצוג החוסכים מול בעלי השליטה והמנהלים
 

תוצאות העשור השחור:
הגופים המוסדיים תמכו בעשור החולף– בין אם בהסכמה מפורשת ובין אם בשתיקה – בביצוע תספורות שמחקו מיליארדי שקלים מחסכונות הציבור, באישור מאות עסקאות בעלי עניין שתיעלו משאבים מכיס המשקיעים לכיסו האישי של בעל השליטה, בחלוקת דיבידנדים חריגים שפגעו בטובת החברה ומשקיעיה, ובשורה של עסקאות שבוצעו בניגודי עניינים. כתוצאה מכך, אבדו לציבור בין 7 ל 10- מיליארד שקלים בתספורות ומיליארדים נוספים בדילול נכסים עקב הזרמת הון בלתי מפוקחת לכיסם של בעלי השליטה.
 

מטרת התוכנית:

עידוד הגופים המוסדיים בישראל לנקוט פעולה יזומה להגנה על כספי החוסכים )"מעורבות מוסדית" או "אקטיביזם מוסדי"( על-ידי החלת סטנדרטים בינלאומיים שיחייבו אותם להשקיע ולהצביע באסיפות כלליות בהתאם למדדים ממשל תאגידי, אתיקה עסקית, שקיפות, גילוי, ואחריות חברתית וסביבתית.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

חיזוק עצמאותם של הדירקטורים בחברות ציבוריות והפיקוח על התנהלותם
 

תוצאות העשור השחור:
חלקן הארי של החברות הציבוריות בישראל קשורות זו לזו ברשת צפופה של דירקטורים, המכהנים במקביל במספר דירקטוריונים ונתונים בסבך של ניגודי עניינים. למרות שהחוק בישראל מחייב את הדירקטורים לקבל את החלטותיהם לטובת החברה ובמנותק מהאינטרסים של בעל השליטה, בפועל מתמנים הדירקטורים בישראל על-ידי בעלי השליטה ולרוב מהווים חותמת גומי של ההחלטות אותן הוא מבקש להעביר.

הנסיון מלמד, כי דירקטור שהמרה את פיו של בעל השליטה לא ימונה מחדש לתפקידו וקרוב לוודאי שאף לא יצליח להתמנות לתפקיד דומה בחברה אחרת. כפועל יוצא, הדירקטורים בישראל אינם ממלאים את תפקידם לפקח כראוי על ההנהלה ונוטים דווקא לשתף פעולה עם בעל השליטה והמנהלים – לעתים תוך הפקרת האינטרסים של המשקיעים מהציבור.

מטרת התוכנית:

ניתוק התלות שבין דירקטורים לבין בעלי שליטה ומנהלים בחברות ציבוריות והבטחת עצמאותם של הראשונים לפקח באופן אפקטיבי על האחרונים. הליך מינוי הדירקטורים בישראל ישונה כך שרק מי שעבר הליך מיון על-ידי רשות ניירות ערך וששמו נכלל במאגר דירקטורים ציבורי בניהול הרשות יוכל להתמנות לדירקטור בחברה ציבורית בכפוף לתנאים הקיימים כיום בחוק לגבי כשירות ומומחיות. בנוסף, יחוזקו התמריצים הניתנים בחוק לאכיפה פרטית בידי משקיעים המעוניינים לתבוע דירקטורים בגין הפרת חובותיהם על-פי חוק, לרבות הגדלת ההשתתפות במימון התביעה מצד הרשות לניירות ערך.

עלות התוכנית: רגולציה תוך תוספת שולית לתקציב הרשות לניירות ערך

 

הגבלת שכר הבכירים בחברות הציבוריות
 

תוצאות העשור השחור:
לפני כעשור עמד השכר הממוצע של בכיר בחברה ציבורית על 1.5 מיליון שקלים בשנה. ב- 2009 , תוך 6 שנים, זינק השכר הממוצע עד פי 3 והגיע ל- 3.5 מיליון שקלים בשנה. ב- 2010 כבר מנתה רשימת 100 המשתכרים הגבוהים בחברות ציבוריות מנהלים שהשתכרו לא פחות מ- 4.5 מיליון שקלים בשנה. באותה שנה היה השכר הממוצע של עשרת המשתכרים המובילים 17.39 מיליון ש"ח בשנה - 1.5 מיליון שקלים בחודש בממוצע.

סך עלות השכר של 100 המשתכרים הגבוהים בחברות ציבוריות ב 2010- הייתה 795 מיליון ש"ח.  משכורות העתק למנהלים יוצרות פערי הכנסה בלתי סבירים בין עובדים בחברות ציבוריות ובכך מגדילים את אי-השוויון ואת הפערים החברתיים. בנוסף, השכר הגבוה – אליו נלווים לרוב בונוסים, אופציות והטבות שונות – משמש להבטיח את נאמנות המנכ"ל לבעל השליטה ובכך פוגע בעצמאות המנהל ובטובת החברה. ככל שהשכר הגבוה משולם לבעל השליטה או לקרוביו מתוקף תפקידם כנושאי משרה בחברה (למשל, יושב ראש הדירקטוריון או מנהל בחברה) יש בכך אף כדי להוות מסלול עוקף דיבידנד, המיטיב אישית עם בעל השליטה או עם קרוביו על חשבון כלל המשקיעים.

מטרת התוכנית:

צמצום פערי השכר במשק באמצעות קביעה, כי שכרו של הבכיר ביותר בחברה לא יהיה גבוה מפי 50 משכרו של בעל השכר הנמוך ביותר, לרבות עובדי הקבלן בחברה. כך יצומצם אי השוויון בחברות ציבוריות ו וירוסנו משכורות העתק של מנהלים, המיטיבות עם שכבה צרה של בעלי שליטה ומנכ"לים על חשבון החוסכים, המשקיעים והעובדים.
 

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

הטלת אחריות אישית של בעל השליטה כלפי נושי החברה במסגרת הסדרי חוב
 

תוצאות העשור השחור:

התספורות האחרונות בשוק ההון הוכיחו, כי בעלי שליטה במשק מתנערים לא אחת מאחריותם האישית כלפי מחזיקי אגרות החוב. כך, במקום לפרוע את מלוא חובם לנושים גם במחיר הכנסת היד לכיס והזרמת הון אישי לחברה, העדיפו חלק מבעלי השליטה להסתתר מאחורי "האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד" ומאחורי "עקרון האחריות המוגבלת". ברוב המקרים אף סירבו בעלי השליטה לוותר על שליטתם בחברה והתעקשו לערוך תספורת למשקיעים מבלי לשלם את המחיר המתבקש מבחינה אתית וציבורית.
 

מטרת התוכנית:

עידוד בעלי שליטה בחברות ציבוריות לערוב באופן אישי לחובותיה של החברה כלפי מחזיקי אגרות החוב על-ידי הטלת חובה בחוק על בעלי שליטה להזרים מהונם האישי לצורך פרעון התחייבויות החברה או, לחלופין, לוותר על השליטה בחברה לטובת הנושים. זאת, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט שבין כתליו מתקיים ההליך להסדר חוב.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

הגבלת דיבידנדים שנועדו לממן רכישה ממונפת

תוצאות העשור השחור:

בשנים האחרונות ניכרת מגמה מצד חברות ציבוריות לפנות לבית המשפט בבקשה לחלק דיבידנדים חריגים מתוך הונן העצמי ולמרות שאין בקופתן רווחים. מטרת הדיבידנדים היא לרוב לממן לבעלי השליטה באותן החברות את ההלוואות שנטלו כדי לרכוש את החברה. במלים אחרות, הדיבידנדים החריגים נועדו לאפשר לבעל השליטה לרכוש את החברה באמצעות כספה שלה. בתי המשפט נוטים לאשר את מרבית הבקשות תוך שהם נסמכים על חוות דעת שהוזמנו ומומנו על-ידי החברה המבקשת לחלק את הדיבידנד. כתוצאה מכך, חברות ציבוריות מאבדות משאבים החיוניים להן לשם עמידה בהתחייבויותיהן ולשם פיתוח והתרחבות. הדיבידנדים החריגים אף פוגעים בציבור המשקיע בחברה את חסכונותיו, בנושים שהון החברה משמש כ"כרית הבטחון" שלהם, בעובדים שבטחונם התעסוקתי ותנאי עבודתם תלויים ביציבות החברה, ובצרכנים הסובלים מעליית מחירים.

מטרת התוכנית:

מניעת שימוש פסול בהון העצמי של חברות ציבוריות לצורך מימון רכישות ממונפות של בעלי שליטה על חשבון המשקיעים והעובדים. בית המשפט הדן בבקשתה של חברה לחלק דיבידנד חריג, ומוצא כי מטרתה לממן עבור בעל השליטה את רכישת החברה, לא יאשר את הבקשה אלא בנסיבות יוצאות דופן. בית המשפט אף יהיה רשאי למנות מומחה מטעמו, שהחברה תישא בעלות שכרו, ואשר יחווה את דעתו האם לאחר החלוקה תוכל החברה לפרוע את חובותיה.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

איסור חלוקת דיבידנד ללא רווח אמיתי

תוצאות העשור השחור:

בשנים האחרונות נקטו חברות ציבוריות תרגילים חשבונאיים הגובלים במניפולציות במטרה לרשום לעצמן רווחים מלאכותיים בספרי החברה וכך לחלק דיבידנדים המיטיבים בראש ובראשונה עם בעל השליטה. תרגילים אלה התאפשרו במידה רבה בזכות פרצות בחוק, המרחיבות יתר על המידה את שיקול הדעת של מנהלי החברה ואת הנסיבות בהן מותר לחברה לזקוף לעצמה רווחים ולחלקם כדיבידנד.

מטרת התוכנית:

מניעת חלוקת דיבידנדים במצבים בהם אין די רווחים בקופת החברה ותוך פגיעה אפשרית בטובת המשקיעים והעובדים. זאת, באמצעות איסור על חלוקת דיבידנד מתוך רווחים שנצברו ונרשמו בספרי החברה בעבר אך אינם משקפים את הפסדיה של החברה במועד החלוקה. עוד ייקבע, שניתן יהיה לחלק דיבידנד רק מתוך רווחים שמומשו בפועל. בכך יימנעו המקרים, בהם חברה משתמשת בכללים חשבונאיים על מנת להסוות הפסדים או לחלק דיבידנד מתוך שערוך נכסים שטרם מומשו בפועל.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית


ניתוק הזיקה שבין חברה ציבורית ובעל השליטה למעריכי שווי ויועצים כלכליים

תוצאות העשור השחור:

חברות ציבוריות הסתמכו בשנים האחרונות באופן גובר על שירותיהם של מעריכי שווי, ויועצים כלכליים, המספקים תמורת תשלום ניתוח בדבר השווי הכלכלי של עסקאות כגון מיזוגים, רכישות ועסקאות בעלי עניין. היועצים הכלכליים אף מספקים חוות דעת המאשרות את יכולתן של חברות לפרוע את חובותיהן לנושים בעקבות חלוקתם של דיבידנדים חריגים. חוות הדעת של מעריכי השווי והיועצים עשויות אפוא להטות את הכף לגבי אישורן או דחייתן של עסקאות מרכזיות במשק תוך השפעה על רבבות עובדים ומשקיעים.

בפועל, חלק ממעריכי השווי והיועצים הכלכליים פועלים תוך זיקה פסולה או אפילו תלות בחברה המזמינה מהם את השירות ומשלמת עבורו. התוצאה היא, שהערכת השווי או חוות הדעת הכלכלית מתבצעת אמנם לפי כללים מקצועיים אך מכיוון שאין מדובר במדע מדויק נוצרת הטיה מובנית לטובת החברה ובעל השליטה שהזמינו את השירות ומשלמים עבורו תוך פגיעה באינטרס הציבור.

מטרת התוכנית:

שמירה על כספי הציבור באמצעות הסדרה מקיפה של תחום הערכות השווי והייעוץ הכלכלי, אשר תבטיח שקיפות מירבית, אי-תלות והעדר זיקה בין מעריך השווי או היועץ הכלכלי לבין החברה השוכרת את שירותיהם. בעסקאות משמעותיות דוגמת מיזוגים, רכישות ועסקאות בעלי עניין ימונו מעריכי שווי ויועצים עצמאיים,ובתי המשפט יוסמכו למנות במידת הצורך מומחים מטעמם אשר החברה תישא בעלות שכרם.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

פירוק חברות הפירמידה

תוצאות העשור השחור:

בעשור האחרון נוצרו בשוק ההון חברות פירמידה ענקיות. לפי המבנה הפירמידאלי, בעל השליטה משתמש בחברה אחת כדי לשלוט באמצעותה בחברה שנייה, משתמש בחברה השנייה כדי לשלוט בשלישית, וכן הלאה. ככל שעוברים בין החברות, היקף החזקותיו של בעל השליטה במניות הולך ופוחת אך עודנו גבוה מספיק על מנת להקנות לו את מרבית זכויות ההצבעה ולאפשר לו לנווט את ענייניהן של כל החברות בפירמידה. כך מצליח בעל השליטה להשיא את רווחיו ממספר חברות בהן הוא שולט בפועל אך שעיקר ההון שלהן מגיע ממקורות אחרים – בראש ובראשונה מחסכונות הציבור, המושקעים דרך הגופים המוסדיים. במשק הריכוזי של ישראל, הנשלט על-ידי מספר מצומצם של משפחות, הפירמידות נועדו בעיקר לאפשר לבעלי השליטה להשקיע מעט ולהרוויח הרבה משליטתו בכמה שיותר חברות הנהנות מהשקעה של הציבור.

מטרת התוכנית:

פירוק חברות הפירמידה בשוק ההון באמצעות איסור על החזקת חברות ציבוריות וחברות אג"ח בנות למעלה משתי שכבות – ללא הבדל בין פירמידות קיימות וחדשות..

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

הפרדת השליטה בנכסים ריאליים ופיננסיים

תוצאות העשור השחור:

אחת הסיבות המרכזיות לריכוזיות ולהעדר התחרותיות במשק הישראלי היא קיומן של קבוצות עסקיות המשלבות בתוכן תאגידים ריאליים ותאגידים פיננסיים. מכיוון שתאגיד ריאלי מעוניין להבטיח לעצמו זמינות משאבים גדולה ככל הניתן, ואילו תאגיד פיננסי אמור להקצות את האשראי בצורה תחרותית, השילוב של תאגידים ריאליים ופיננסיים תחת אותו בעל שליטה יוצר ניגודי עניינים מובנים בין זרועותיה השונות של הקבוצה העסקית ומבטיח כי האשראי במשק יישמר בידיה של קבוצה קטנה יחסית של בעלי שליטה. ו בכך מגביר העירוב בין נכסים ריאליים לפיננסיים את הריכוזיות במשק ופוגע ב בטובת הצרכנים, העובדים והמשקיעים.

מטרת התוכנית:

הגברת התחרותיות במשק באמצעות איסור שליטה או החזקה במקביל בגוף פיננסי משמעותי וובתאגיד ריאלי משמעותי בהתאם להמלצותיה של הוועדה להגברת התחרותיות במשק ותוך החמרת ההמלצות כך שתכלולנה רף נמוך יחסית להגדרת תאגיד משמעותי.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

צמצום הריכוזיות בהקצאת נכסים ציבוריים
 

תוצאות העשור השחור:

בעשור האחרון העבירו ממשלות ישראל מספר רב של נכסים ציבוריים לידיים פרטיות. בקרב השיקולים שהנחו את הממשלות בביצוע ההפרטות לא נשקלו די הצורך שיקולים בדבר הבטחת תחרות בענף המשקי בו בוצעה ההפרטה כמו גם לגבי התחרות במשק כולו ולגבי ריכוז אפשרי של השליטה בתשתיות חיוניות בידי מספר מצומצם של גורמים פרטיים. כמו כן, הממשלות העדיפו לרוב לקבל את המחיר הגבוה ביותר בעבור הנכסים שהפריטו אך התעלמו מהרווחים הגדולים שציפה הרוכש להרוויח על חשבון הצרכנים, העובדים והציבור הרחב כתוצאה מהגדלת הריכוזיות בענף.

מטרת התוכנית:

הגדלת התחרותיות במשק באמצעות חיוב שיקולי תחרות במסגרת הליכי הפרטה, וכן שיקולי ריכוזיות כלל משקית בהקצאת זכויות בתשתיות חיוניות בהתאם להמלצותיה של הוועדה להגברת התחרותיות במשק.

עלות התוכנית: רגולציה-ללא עלות תקציבית

 

לתכנית המלאה לכלכלה הוגנת